בתהליך..המתן בבקשה.
בתהליך..המתן בבקשה.
בז, סבלנות ועסקים - מה הקשר?
הבז - الصقر- א-צַקְר הוא סמל לאומי באמירויות
אפילו הביתן של האמירויות באקספו דובאי הוא בצורת כנפיים של בז לפני שהוא מתרומם ועף לצוד את טרפו.
הבז מסמל עבור האמירותים את הסבלנות-א-צַבְּר - الصبر
הוא מחכה בסבלנות עד הרגע הנכון שבו שהוא עט על הטרף.
האמירותיים לומדים מהבז להיות סבלניים.
איך זה בא לידי ביטוי בעסקים?
אין למהר בקשירת קשרים עסקיים.
קחו את הזמן.
טוו קשרים אישיים טובים
תתחככו, תתארחו, תשוחחו
ורק אח"כ תדברו ביזנס
תהיו כמו בזים.
זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו:
טווה קשרים לאט לאט
עם מישהו מאד מפורסמת באמירויות
פרטים בקרוב...
מה מקובל ומה לא מקובל באמירויות?
אילו שאלות מותר לשאול ואילו אסור?
בשביל זה אני פה!
עידית בר - חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
050-6289020
הקפה הוא מרכיב חשוב בזהות התרבותית הערבית.
הקפה בקרב אנשי המדבר הוא סמל לנדיבות - כַּרַם – كرم - ולהכנסת אורחים מוצלחת – חֻסְן א-דִיַאפה – حسن الضيافة.
ו...כן, הקפה הוא גם סימן לגבריות – רג'וּלה – رجولة.
מנהגי שתיית הקפה זורמים בעורקיו של הבדואי, ויש טקסים שלמים שכרוכים בהכנת הקפה ובמזיגתו.
נהוג, למשל, שמגיש הקפה עומד כשהוא מוזג את הקפה ליושבים.
הוא מחזיק את הקנקן ביד שמאל ומוזג לספל - פִנְגַ'אן – فنجان -שהוא מחזיק בידו הימנית (ועל זה יהיה פוסט אחר אנשאללה)
יודעים מי האורח שזוכה להיות הראשון שמקבל את ספל הקפה?
הקפה מסמל גם סיום של עיסקאות:
בסיום המו"מ העסקי (וזה לוקח זמן) מגישים קפה ומברכים על המוגמר - מזל טוב!
אך, לא רק בעסקים:
לפי המנהגים והמסורות הערבים מימים ימימה נהוג שהורי החתן – אלעַרִיס – العريس כאשר הם באים לבקש את ידה של הבחורה, מציעים להם קפה. אך, הם עדיין לא שותים אותו. הם מחכים לתשובה של הורי הכלה. רק כאשר התשובה חיובית, השמחה גדולה ומתחילים לשתות...לא יין, אלא קפה! לחיים!
אם הגישו לכם קפה בבית ערבי זה סימן שאוהבים ומעריכים אתכם (וכנראה גם תצליחו בקשרים העסקים והאישים שלכם)
אז פשוט תגידו למארח בנימוס:
יִִסְלַמוּ אִידֵיכּ/י – يسلمو إيديك - יבורכו ידיך/ידייך
והוא ישיב לכם : וּאִידֵיכּ/י" – وإيديك - (יבורכו) גם ידיך/ידייך.
אסיים בשאלה מאתגרת במקצת:
כאשר מגישים לאורח קפה והוא מניח את הספל המלא על הרצפה ולא שותה ממנו – מה זה אומר?
ואם אתם רוצים לדעת עוד על התרבות הערבית לחצו כאן:
https://iditaravit.ravpage.co.il/course-arab-culture
התשובה מורכבת כי בקרב המוסלמים השפה הערבית היא הרבה יותר מסתם שפה.
היא שפה קדושה – לֻעַ'ה מֻקדסה - لغة مقدسة – בהיותה שפת הקוראן הקדוש.
והיא גם שפת התפילה – לַֻעַ'ת א-צַלאה - لغة الصلاة - בכל המדינות המוסלמיות (גם אלה שאינן דוברות ערבית!).
השפה הערבית נקראת גם שפת הדאד- لغة الضاد, מכיוון שהאות דאד ض היא אות ייחודית לשפה הערבית.
השפה הערבית מדוברת על ידי יותר מ 400 מיליון אנשים ברחבי העולם!
איך זה קשור לבניית קשרים אישיים או עסקיים עם דוברי ערבית בארץ ובעולם?
ידיעת השפה הערבית עוזרת לשבור את הקרח, כי כאשר מדברים עם אדם בשפתו אפשר להגיע ללב שלו (והרי רוב החלטות הקנייה שלנו הן רגשיות!)
לאלה שאינם יודעים ערבית, או זוכרים רק שתי מילים מלימודי הערבית בביה"ס, כדאי להתאמץ וללמוד היטב כמה גינוני נימוס וברכות בערבית.
זה כבר יעניק לכם יתרון בדרך להצלחה בקשרים עסקיים, וגם יפתח לבבות של דוברי ערבית שתרצו לקשור עמם קשרי ידידות.
ש ברשת האינטרנט שאלות שמפנים מוסלמים למופתי المفتي – פוסק ההלכה.
שואל מוסלמי את המופתי ברשת האם מותר לגבר ללבוש מכנסים קצרים או צמודים.
עונה המופתי שרצוי ללבוש מכנסיים – בנטלון – بنطلون - רחבים, אך בכל מקרה אין זה ראוי לבוא לתפילה עם מכנסים צמודים.
ומה לגבי האורך של המכנסיים?
לפי השריעה המוסלמית הגבר צריך להסתיר את הערווה – סתר אלעַוְרה - ستر العورة.
ומה היא הערווה?
לפי חדית' של הנביא מחמד הערווה של הגבר היא מהטבור עד הברך: "«مَا بَيْنَ السُّرَّةِ إِلَى الرُّكْبَةِ عَوْرَةٌ»"- "מא בין א-סֻרַה אלא אלרֻכְּבַּה עַוְרַה".
על כן מותר לגבר ללבוש מכנסיים קצרים שמגיעים עד הברך, כל עוד לא מתגלים האיברים ה"לא צנועים".
אבל, מה קורה אם מבטה של אישה מוסלמית חסודה נפל במקרה על גבר שלובש מכנסיים קצרים שמכסים טפח ומגלים טפחיים?
היא לא נחשבת לחוטאת כי לא עשתה זאת בכוונה - دون قصد, אך עליה להסיט את מבטה למקום אחר...
ולא רק מבחינה הלכתית.
חברתי מנצרת אמרה לי שלא נהוג אצלם להסתובב ברחוב עם מכנסים קצרים. זה לא מכובד.
גברים ברחוב הערבי יעדיפו ללבוש מכנסיים ארוכים...
ידעתם זאת?
הירשמו לערוץ הטלגרם שלי אסלאם וערבית עם עידית
או לקבוצת הפייסבוק - תרבות ועסקים בעולם הערבי
ותהנו משלל טיפים והעשרה תרבותית.
עידית בר - חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
אנוסי ספרד או אנוסי מַשְהַד?
בבית הספר לימדו אותי על אנוסי ספרד, אך לא הזכירו כלל את אנוסי משהד.
כאן אדבר על איראן, ועל העיר משהד, אחת הערים הקדושות לאסלאם השיעי.
למה דווקא בחרתי דווקא בעיר משהד? מייד אסביר.
בשנת 1839 עמדו יהודי העיר משהד – مشهد - בפני בחירה: או להתאסלם או למות. הם בחרו להתאסלם, לפחות למראית עין.
איך זה קרה?
מספרים שיהודי אחד מהקהילה הרג כלב והשתמש בדמו כדי לרפא מחלת עור של אשתו (נשמע מוזר, אבל כך יעץ לו איזה רופא אליל).
כאשר בא להשליך את נבלת הכלב הוא נתקל, לרוע מזלו, בתהלוכה דתית של מוסלמים שיעים שציינו את יום עַאשוּרַא (כן, זה היום העשירי בחודש הראשון שכתבתי עליו ב"תרבוטיפ" בשבוע שעבר!).
המוסלמים ראו בכך העלבה של הקדושים השיעים, התנפלו על השכונה היהודית ורצחו כמה עשרות יהודים. היהודים הנותרים נאלצו להתאסלם כדי להציל את הקהילה מהשמדה.
ואיך כל זה קשור אליי?
סבי וסבתי היו אנוסים בעיר משהד. הם שמרו על יהדותם בחדרי חדרים. כלפי חוץ נהגו כמוסלמים לכל דבר.
בשבתות נאלץ סבא רבא שלי (חאג'י אליהו) לפתוח את חנותו. הוא היה משאיר שם את סבתי, אסתר, שהיתה אז ילדה כבת שש, סבתא היתה אומרת ללקוחות שאביה הלך לעשות סידורים, וכך הצליח סבא רבא להתחכם ולא למכור בשבת.
בני המשפחה עלו לארץ ישראל בשנת 1910 וחזרו ליהדותם.
והנה אני כאן, חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית ועל האסלאם.
מתעניינים בתרבות הערבית ובאסלאם?
הירשמו לערוץ הטלגרם שלי אסלאם וערבית עם עידית
או לקבוצת הפייסבוק - תרבות ועסקים בעולם הערבי
ותהנו משלל טיפים והעשרה תרבותית.
עידית בר - חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
הנשים האפגניות לא פראייריות.
הן לא מוכנות לקבל את התכתיבים של אנשי טליבאן (طالبان) בנוגע ללבוש ולכפיית הרעלה.
תנועת טליבאן, שהשתלטה לאחרונה על אפגניסאטן, ארגנה הרצאה בעיר כאבול (كابول). בהרצאה נצפו נשים לבושות בגדים שחורים שמכסים את הפנים ואפילו את אצבעות הידיים .
בתגובה לכך החלו נשים אפגניות ובראשן ד"ר בהאר ג'לאלי - بهار جلالي ( מרצה להיסטוריה לשעבר באוניברסיטה האמריקאית באפגניסטן) לפרסם תמונות שלהן בטוויטר לבושות בבגדים מסורתיים ססגוניים.
לטענתן, העושר התרבותי, הצבעוניות והמגוון הם הפנים האמיתיות של אפגניסטאן- אלוַגְ'ה אלחקיקי לאפע'אנסתאן - الوجه الحقيقي لأفغانستان.
הן מאשימות את הטליבאן בניסיון למחוק את הזהות האפגאנית - محاولة طمس الهوية الأفغانية – מחאולת טַמְס אלהויה אלאפע'אניה.
הן בחרו בהאשתאג: #DoNotTouchMyClothes – אל תיגע לי בבגדים- לא תלמס מלאבסי - لا تلمس ملابسي
50% מנשות אפגניסטאן רוצות לעזוב את המדינה, אך זאת משימה בלתי אפשרית לאור מצבן העגום:
80% מהן מובטלות ו 91% מהן זכו ללמוד רק בבית ספר יסודי.
האם קולן יגיע אל הקהילה הבינלאומית אלמג'תמע א-דולי – المجتمع الدولي?
מתעניינים בתרבות הערבית ובאסלאם?
הירשמו לערוץ הטלגרם שלי אסלאם וערבית עם עידית
או לקבוצת הפייסבוק - תרבות ועסקים בעולם הערבי
ותהנו משלל טיפים והעשרה תרבותית.
עידית בר - חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
האם השפם בחברה הערבית הוא סמל לגבריות- רֻג'וּלֶה- رجولة?
השפם בקרב הערבים סימל מאז ומתמיד את הגבריות, והוא היה מקור לגאווה וכבוד.
אז קודם כל, איך אומרים שפם בערבית?
שַנַבּ - شنب
שַארִבּ ובצורת הריבוי שַוַארִבּ – شارب شوارب
יש מדינות ערב שבהם לשפם יש חשיבות רבה כמו במצרים, בעיראק ובירדן.
גילוח השפם נחשב לעיתים למבזה.
אומרים שהערבים התחילו להתעניין בשפמים עוד בתקופת השלטון העת'מאני.
במצרים בשנים האחרונות יש צעירים רבים שמגדלים שפמים. זה הפך לאופנה.
יש כאלה שאפילו מטפחים את השפמים במכוני יופי , מורחים עליהם שמנים ומשתילים שיער כדי להשביח את שפמיהם.
ועכשיו ה"שוס"!
בסוף שנות השמונים הוקמה במצרים עמותת השפמים המיוחדים - رابطة “الشنبات المميزة بمصر” – רַאבִּטַת א-שַנַבַּאת אלמֻמַיַזַה בִּמִצְר".
אתם מאמינים שיש עמותה כזאת?
ונקנח בפתגם, איך לא, על שפם:
א-צַּקֶר וַאקֶף עַלַא שַוַארְבֹּה - الصّقر واقف على شواربه – הנץ/הבז עומד על השפם שלו- הכוונה למישהו שהוא לא סתם, אלא גבר גבר – זלמה זלמה.
מתעניינים בתרבות הערבית?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק - המועדון שלנו – תרבות ועסקים בעולם הערבי
וקבלו טיפים וטעימות על התרבות וגם על עולם העסקים.
https://www.facebook.com/groups/avodaravit
עידית בר – חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
בעקבות חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למרוקו יש התעניינות גוברת והולכת במורשת היהודית המרוקאית, ובראש ובראשונה בשפה ובספרות העברית.
השפה העברית עדיין לא נלמדת באוניברסיטאות במרוקו.
אגודת מימונה جمعية ميمونة – ג'מעית מימונה - יצאה ביוזמה ללמד עברית בצורה דיגיטלית. בשל הקורונה הופסקו הלימודים הפרונטליים שהתקיימו בעיר רבאט.
محمد المدلاوي- מוּחַמַד אלמַדְלַאוִי – אקדמאי ובלשן מרוקאי מצר על כך שאין המשכיות ללימוד העברית במרוקו.
הדבר נעשה רק דרך יוזמות פרטיות ולא ממשלתיות.
בפברואר 2021 הגישו מורים לשפה העברית המלצות לוועדת המועצה הלאומית לשפות ולתרבות מרוקאית, והדגישו את חשיבות השפה העברית.
הם הזהירו מפני סכנת היכחדות השפה העברית במרוקו.
אז, האם לימודי העברית במרוקו יקבלו עכשיו תנופה כפי שקורה במדינת איחוד האמירויות?
האם זו הזדמנות עבודה מעניינת למורים לעברית במרוקו?
אתם מורים לעברית וללשון? כנראה שיהיה לכם ביקוש!
מתעניינים בחברה/בתרבות ובעסקים בעולם הערבי?
הצטרפו למועדון הסגור שלי בקבוצת הפייסבוק כאן:
https://www.facebook.com/groups/avodaravit
עידית בר – חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית. בעלת בלוג הקריקטורה השבועית של עידית
חמישה טיפים למי שרוצה לנסוע לדובאי כדי לקשור קשרים אישיים או עסקיים:
צילומים:
זהירות, זהירות, זהירות! בדובאי לא מצלמים אנשים בלי רשות. תושבי האמירויות מאד חרדים לפרטיות שלהם, ולא אוהבים שמצלמים אותם ללא הסכמתם. פשוט בקשו מהם בנימוס להצטלם אתכם. הם בטוח יסכימו. ו…היזהרו שבעתיים כשאתם מצלמים נשים. זה קו אדום. אתם עלולים לחטוף קנסות ואפילו מאסר.
ליצור קשרים עם האנשים הנכונים:
אם אתם נחושים לעשות עסקים בדובאי אל תבזבזו את זמנכם במו"מ עם אנשים זוטרים. חפשו את מי שמקבל את ההחלטות. איך תדעו מי הוא "בעל המאה" שהוא גם "בעל הדעה"? לפי לוחית הזיהוי של הרכב שלו. לרוב המכוניות באמירויות יש לוחית זיהוי בעלת חמש ספרות. למי שיש לו שתיים או שלוש ספרות, זה סימן שיש לו כסף וכדאי לעשות עמו עסקים. לוחית כזאת עולה כסף. המון כסף.
סבלנות היא מילת המפתח באמירויות:
בערבית אומרים "א-צַבְּר מֻפְתַאח אלפַרַג'" – הסבלנות היא המפתח לישועה. אנחנו הישראלים רוצים הכול מהר ועכשיו, אבל באמירויות לוקח זמן לעשות עסקים. אז קחו אוויר. קודם תקשיבו, תלמדו את השטח ואת הקודים ההתנהגותיים של המקומיים. רק אחר כך תתחילו לדבר על עסקים. תכירו אנשים, תקשרו אתם קשרים לטווח ארוך ו…רק תרוויחו.
חוק זה חוק באמירויות:
באמירויות יש חוקים שצריך לכבד. למשל, יש מקומות שבהם אסור לצלם (כמו בניינים ממשלתיים), אסור לנהוג בשכרות, אסור לאכול או לשתות בפומבי בחודש רמדאן, אסור לקלל. בקיצור, מכבדים שם את החוק ולא מתווכחים עם שוטרים. נקודה.
תעשו לי "מַעְרוּף" – רק בלי פוליטיקה!
יש נושאים שעליהם לא מדברים עם אמירותיים. לא שואלים אותם שאלות על פוליטיקה פנימית, על העובדים הזרים ולא על המנהיגים הנערצים שלהם. אל תסתבכו. פשוט אל תשאלו. האמינו לי, יש מספיק נושאים אחרים לדבר עליהם.
הטיפים שלי פורסמו גם במגזין מיס מנדלה:
https://www.missmandala.com/tip-idit-bar/
כדי להצליח בקשרים אישיים ועסקיים עם ערבים צריך להכיר את הקודים התרבותיים,
את התפיסות, את האמונות ואת עיקרי הדת.
במדינות ערב קשר עסקי מתחיל בקשר אישי.
כולם רוצים לעשות עסקים עם דובאי
אבל כדי לעשות עסקים צריך קודם כל לקשור קשרים.
וכדי ליצור קשרים אישיים צריך להכיר את התרבות של השני ובעיקר לכבד אותה.
יש פתגם ערבי שאומר:
الغريب لازم يكون أديب
אלע'ריב לאזם יכון אדיב
הזר צריך להיות מנומס.
זכרו שאנחנו זרים כשאנחנו מגיעים למדינה ערבית
אנחנו זרים ושונים
בתרבות שלנו
בדיבור שלנו
בלבוש שלנו
ועל כן אנחנו צריכים "לעשות שיעורי בית"
להכיר את התרבות והמנהגים של המקום
ולכבד אותם!
רוצים לדעת עוד?
הקורס "עבודה ערבית" - תרבות ועסקים במזה"ת הוא בדיוק בשבילכם.
ויש גם קורס דיגיטלי
למי שרוצה ללמוד בזמן שמתאים לו/לה...
לפרטים צרו קשר:
עידית בר- חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
050-6289020
iditaravit@gmail.com
אנחנו גרים במזה"ת. הרוב במזה"ת הם דוברי ערבית. כדי לעשות עסקים עם ערבים צריך לדעת איך לבנות אמון, איך לא לעשות טעויות תרבותיות. חייבים להכיר את הקודים התרבותיים כדי לעשות עסקים נכון במזרח התיכון. למשל ממד הזמן שונה בתרבויות שונות. אם לא נדע זאת אנחנו עלולים לפספס הזדמנויות עיסקיות...
בקורס האינטרנטי "עבודה ערבית - תרבות ועסקים בעולם הערבי" לומדים בזמן ובקצב המתאים לכם על התרבות הערבית - על גינוני הנימוס והברכות, על בניית אמון, על הרגישויות התרבותיות, על המשפחה הערבית והשמות.
רוצים עוד פרטים?
https://iditaravit.ravpage.co.il/course-arab-culture
עידית בר - חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
