בתהליך..המתן בבקשה.

סיפורי חיים רינה רוטברג / בלוג

"מבט אחרון"

23/09/2013 23:28

  • סיפורו של אדם שמלאו לו תשעה עשורים וכולו שאוב לימי עלומיו, וכך סיפר לי:
    "בהיותי צעיר לימים נצבעו חיי צבעים חדשים. מחיי שיגרה של בית, אמא ואבא, הפכתי למחזר נלהב אוהב ואהוב. דמותה פרצה את מחסום לבי, ופעימה נוספת מלווה אש אהבה התלקחה בי עם היכנסה לחיי. מיד חשתי את החיבור אליה. עיניה יפות, שיערה משוך לאחור, קלוע לאורך צווארה, וכולה
    אומרת אהבה. היתה ילדה תמה ורכה כשהכרתי אותה שלמדה בבית הספר בו למדתי גם אני, מה שאיפשר לנו מיפגשים תכופים, חילופי מבט, ושנים של חום תבול אהבה ורכות. במשך עשר שנים היתה חלק מנוף ילדותי ונעורי. היא היתה אהבת הנעורים המתוקה שלי, האהבה לאורה גדלתי ופרחתי. אהבה
    שהרחיבה את לבי וחיממה את נפשי... ראיתי אותה פעם אחרונה פוסעת לצד אמה. עיניה ליוו אותי עד שהרחיקה ולא יכולתי לראות אותה יותר. בעת כתיבת שורות אלו אני אוסף את החוטים מנסה לחבר את הקצוות, מנסה לאחות את הקרעים ולרקום תמונה שלמה. מנסה לתפוס את פיסת הזמן לחלום אותה,
    לחיות אותה, להתרפק עליה. עדיין נעלמים ממני חוטים ואני איני מרפה, ממשיך ומחפש אותם, ממשיך לשזור אותם לסיפור החיים שלי. כותב את סיפור החיים שהיו, להתחקות אחר העקבות הנעלמות, להבין שוב את מה שאירע לגורלי. כותב את סיפור חיי כמו רוצה ללכוד את פיסת הזמן. חיפשתי
    אותה, ואני מחפש אותה עד היום, ואולי אני כותב תסריט מחודש ל"מכתב בבקבוק" בתקווה שיגיע לידיים שיתנו לי מענה. חי את החיים שהותרתי מאחור ואלו תבנית עולמי. מטייל בסמטאות העיר, בבתי-היהודים, בבתי-התפילה, נושם את הריח וטועם את הטעמים של הימים האחרים, הימים שנעלמו
    ואינם עוד. אני רוצה להתעכב שוב ושוב בסימטאות, בככרות העיר, רוצה שוב לדבר איתה לאמץ ללבי את מילותיה האחרונות, ואולי בהן גנוז סוד העלמה. מנסה לבנות עולם שחרב, מנסה להחיות עולם שהיה. נותר בעולם האחר מנסה לתפוס מילה שחלפה מנסה לראות מבט נוסף שנעלם ממני. קטפנו
    את יפי הפריחות, הלכנו בשדות המלבלבים, פסענו ביערות, הבטנו זו לזו בעיניים ונשבענו אימונים. הכוכבים הביטו בנו זורחים עדים לאהבה שלנו, עדים לשבועה שנשבענו זה לזו...."

תגובות

רינה רוטברג סיפורי-חיים

כתיבה, עריכה, והוצאה לאור ש...