מאובדן לצמיחה. / בלוג

עייפות, קשיי שינה, בעיות עיכול, כאבי מפרקים, יחסים שלא עובדים, נתקים משפחתיים, תסכול, חווית תקיעות ועוד

הם רק חלק מהביטויים שכאב לא פתור מופיע דרכם.

לא משנה כמה זמן עבר מהמשבר, מהאובדן שאדם חווה.

כשהוא לא מטופל הוא ייצא בדרכים שונות.

כאב צריך מקום, איוורור ושחרור אחרת הוא נתקע, מאולחש ומוסווה עד שיתגלה בזמן ובצורה הלא נכונים.

כאב פיזי יהיה בדר'כ השפה של הגוף לסמן לנו לעצור, הוא הדרך להאיר רגשות כואבים בדרך מוחשית.

הגוף הוא הראשון שמגיב לאבל, לאובדן, עוד לפני שהראש, המחשבות,התודעה מבינים מה קורה, מה לעשות, לפני שהרגשות מתפרצים החוצה.

אובדן זו חוויה לא פשוטה לעיבוד, זה מציף ומפגיש עם פחדים וכאבים בעוצמות שלא הכרנו קודם, אבל הוא חשוב להמשך יצירה וגילוי של העצמי החדש שמתהווה.

אובדן של אדם יקר מערער הרבה יסודות, ביטחון, אמונה.. ופותח הרבה שאלות, ביניהן קיומיות.

ולכן חשוב לתת לו מקום.

בתהליך ליווי של א.נשים שחוו אובדן קרוב יש מקום, מרחב פיזי, שנותן לגיטימציה לדבר על הכאב, דבר שנוטה להתמסמס בשגרת החיים התובענית והעמוסה, ומשאיר את האדם האבל כל כך לבד.

במפגש אימוני-טיפולי יש מקום להניח את השגרה בצד לשעה, ולהביא את הכאב והגעגוע בעדינות ובקצב המותאם אישית לכל אחד ואחת במקום בו הם נמצאים בחייהם, לדבר, לשתף לכאוב ולאוורר, ולחזור לשביל של השגרה, פנויים ריגשית,שלווים וקלים יותר.

שילוב בין טיפול מגע לאימון ריגשי מאפשר למטופל.ת מענה רחב והוליסטי לכאב, הן הפיזי והן הריגשי.

מענה כזה לגוף מוריד מתח ולחץ, מטפל במכאובים ומחזיר אליהם את הכוח, החיוניות, את המוטיבציה ליצירת חיים מלאים ומאושרים אחרי ולצד האובדן.

והכי חשוב-כשנותנים מקום לכאב מרגישים יחד, שיש עוד מישהו שמחזיק איתי את הדבר הגדול והמטלטל הזה, מישהו שפוסע איתי ואני לא לבד, דבר שלעצמו יוצר ריפוי במרחבי הלב.

עינת