רפי פרץ צייר אמן ישראלי עכשווי אמנות ישראלית עכשווית מודרנית

סרטונים

אוהבי אמנות מבקרים בסטודיו של הצייר רפי פרץ ציורים נאיביים צבעוניים גדולי ממדים ענקיים

אוהבי אמנות מבקרים בסטודיו של הצייר רפי פרץ ציורים נאיביים צבעוניים גדולי ממדים ענקיים
ננו רוב ציירת חובבת בביקור סטודיו רחוב התחייה 22 תל אביב טלפון 0525543815

פנורמה תל – אביבית על ציוריו של רפי פרץ

רפי פרץ, צייר תל-אביבי, מצייר נופים אורבאניים של מקומות מרכזיים בעירו. פרץ מסייר בעיר תוך שהוא בוחר בציוני דרך ארכיטקטוניים וגיאוגרפיים מוכרים, אתרי בילוי, מסחר, מקומות היסטוריים ומציג אותם מנקודת מבטו, כשהם מעוטרים וחגיגיים דבר המעניק לו תחושת שייכות למקום. עבודותיו מאופיינות בשמחת חיים עליזה וצבעוניות והן מתארות גם התרחשויות של בילוי ומפגשים. נושאי ציוריו הם לרוב חיי השגרה בזוגיות במקומות ובמצבים יומיומיים, כמו גם השאיפה למימוש משפחה אישית ופרטית. סצנות הציור מתארות פעולות יום- יומיות הנעשות ביחד במרחב הציבורי (טיול בפארק, הליכה לאורך הים, שייט בירקון). האופי התיירותי הנשקף מציוריו הופך את עבודותיו להצהרה על דימויה של תל אביב כמקום חשוב בו קיים חופש התרבותי.


תל אביב של פרץ, היא עיר בה חיות משפחות וזוגות צעירים הממלאים את הרחובות, הגינות, חוף הים, הבתים, המרפסות- בעצם את כל מרחבי העיר. הדמויות בציוריו מתוארות כשהן דומות ואחידות צורנית דבר התורם להעצמת השייכות לעדריות התל אביבית. בנושא הקולקטיב מתקשרת יצירתו של פרץ ליצירתו של האמן הישראלי יוחנן סימון שעסק בתכנים החברתיים של הקיבוץ. סימון שגר ועבד בקיבוץ היטיב לבטא את הדגם האנושי של "הקיבוצניק" ואת ייחודם של בני הקיבוץ כחברים בקבוצה בה כולם שווים. עבודותיו של סימון וכעת של רפי תרמו לחברה הישראלית את שהיא מחפשת כל העת - הזהות והשייכות.

כתושב אשר קבע את מקומו בתל-אביב, ממפה פרץ את הטריטוריה שלו ומסמן את הגבולות ואינו שוכח את המקומות ההיסטוריים. בשונה מעבודותיהם של אמנים תל אביבים אחרים, מבקש פרץ להציג את ההוויה של תושבי העיר ואת האהבה האדירה המקננת בליבם. בבחירתו את המקומות ההיסטוריים בתל-אביב הוא עושה גם מחווה לאמן נחום גוטמן אשר אהב את העיר גדל וחי בה כל ימי חייו. גוטמן, בילדותו היה הראשון שחווה את האירועים המכוננים של העיר, (הדלקת פנס הנפט הראשון, הקונצרט הראשון, בניית המדרכה הראשונה) ובבגרותו הצליח לשחזר את ייחודם של השעות והמאורעות תוך שהוא שומר על הקסם הטמון בעיר.

בדומה לגוטמן גם פרץ הפך את העיר למושא אהבה והיא מצידה החלה מתקשטת לפניו בצבעוניות עשירה ומספקת אנרגיה של עיר המבקשת להיות עיר ללא הפסקה המשלבת בין ישן וחדש. פרץ מקפיד לתאר את ייחודם וסגנונם של הבתים והמרפסות האופייניים לסגנון ה-"באוהאוס" לצד בניני הזכוכית והפלדה המודרנית, כל אלה ממבט על ומזוויות בלתי שגרתיות בפורמט מלבני המבקש לחקות פנוראמה של עיר מגוונת החוגגת המאה.

דניאל כהנא-לוינזון, אוצר