בתהליך..המתן בבקשה.

מאמנת להגשמה / בלוג

בעקבות כתבה בלוקאל הרצליה

19/05/2017 09:12

  • מיכל רוזנשטיין (51) מהרצליה הוציאה ספר ילדים שמספר מנקודת מבטו של ילד על מות אביו. היא מכירה את זה מקרוב: בעלה, ד"ר זאב רוזנשטיין, מת לפני שנתיים ממחלה קשה, וההתמודדות עם שלושת ילדיה הולידה את הספר הכאוב והאופטימי הזה

    "לפעמים, מישהו סיפר סיפור מצחיק שקשור באבא וכולם צחקו, ולפעמים מישהו סיפר על מקרה מרגש שקרה לו עם אבא וכולם התרגשו". כך מתארת מיכל רוזנשטיין מהרצליה בספרה, "אבא שלנו מת", את השבעה על בעלה, ד"ר זאב רוזנשטיין , מנקודת מבטו של ילד קטן. כל מבוגר שאיבד פעם אדם קרוב יודע, שכך בדיוק נראית לעתים שבעה, וזוהי בעצם מטרתה. ילד שעובר כזאת חוויה, יכול לחוש מכך רגשות אשמה.

    "בעלי נפטר בספטמבר, בחגים של 2011", מספרת מיכל (51). "הוא התחיל להרגיש תחושת נימול בקצות האצבעות. לא משהו לעשות ממנו עניין. הוא עשה סדרת בדיקות והתחיל לקבל טיפול אבל המצב החמיר והתפשט לכל הגוף". מה שהרופאים חשדו בו בהתחלה כבעיה עצבית התגלה כגידול במוח.

    מיכל: "אחרי חודש הוא התאשפז, עבר ניתוח, הקרנות, כימותרפיה, כל הטיפולים האפשריים ופשוט כלום לא עזר. שלושה וחצי חודשים מהיום שבו התחיל להרגיש רע הוא נפטר".

    ד"ר רוזנשטיין היה רופא נשים בכיר ומוערך בבית החולים איכילוב. הוא ידע היטב שהוא מדרדר לקראת הסוף, וכמוהו גם אשתו מיכל. כשהתאשפז, עזבה הכול - שלושה ילדים, עסק ובית - ובאה להיות אתו בבית החולים. 

    "לא ניסינו לייפות", מספרת מיכל. "מהרגע הראשון שתפנו את הילדים בגובה העיניים והם ידעו מה קורה". למיכל היה גם חשוב שייפרדו מאבא כמו שצריך. "ידענו שזה מה שהולך לקרות ואין דרך להימלט מזה. בעלי היה צלול כל הזמן, רציונלי ומפוכח וכך הם הצליחו להיפרד ממנו בבית החולים".

    חודשיים לא היית בבית. איך התמודדו הילדים

    מיכל: "אנחנו הורים מהדור הישן, אנחנו לא חברים שלהם והם ידעו שאנחנו הסמכות. כשהם היו בבית עם סבא וסבתא לא היו הפרעות של אנטי והכל המשיך: החוגים, החברים. בסוף, לא רצינו שהוא ייחטף להם בלי הכנה או פרידה. היה לנו חשוב שלא תהיה תחושת פספוס". 

    אז הם הגיעו לבית החולים. נערה בתיכון, נער בחטיבה וילד בן 11 באו לראות את אבא בפעם האחרונה. "אני לא יודעת אם הם אמרו לו דברי סיום", אומרת מיכל, "אבל הם הבינו שזה סיום. הבינו שזה המעמד, ושמעו את מה שיש לו להגיד להם".

    עם כל ההבנה וההכרה, אף פעם אי אפשר להיות מוכנים באמת לכזה אובדן. אפילו לא מיכל. "לא חשבתי שזה ייגמר כל כך מהר", היא מודה בכנות מכמירת לב. "קיוויתי לעוד קצת זמן. שנה, אולי עוד כמה חודשים. היינו זוג טוב וגם חברים טובים, וידעתי שטוב לי. בגלל זה האבדה עצומה". 

    מיכל, אישה עדינה ונעימה, משתדלת לשמור על קור רוח במהלך הראיון. לרוב היא גם מצליחה. אחרי הכל, מעולם לא יכלה להרשות לעצמה להתכנס בכאבה. שלושה ילדים היו בבית וביקשו תשובות. 

    מיכל: "חיפשתי ספר להקריא לבן הצעיר שלי, שיהיה עוד תיווך למה שקרה. מאוד קשה להסביר לילד צעיר את המוות, איפה אבא ולמה זה קרה דווקא לו. יש המון שאלות שעולות, כאב וגעגועים וכמה שהסברתי את המציאות היה צריך עוד, ולא מצאתי. רק דברים על יד, שמייפים ומתרחקים מהאמת ולא ישירים כמו הגישה שלי ושל בעלי". 

    בתקופה זו עלה בה הרעיון, אבל את הספר החלה לכתוב רק לפני חצי שנה.

    "את הספר כתבתי מאוד בקלות כי הכל היה שם, והיה לי מאוד ברור איך הוא צריך להיות. בנוסף התחלתי אז ללמוד ציור והשיעורים קיבלו תפנית לאיור הספר, כי בראש היו לי גם את התמונות שמלוות את הטקסט ורציתי להעביר משהו דרכן. היה לי חשוב להעביר אופטימיות ושהחיים ממשיכים אבל גם להראות שלילד מותר לשמוח ושיהיה לו כייף גם אם אבא חולה. זה אמיתי וזה בסדר. גם בשבעה לא כולם יושבים כל הזמן ובוכים. החברים של הילדים באו והם שיחקו וגם צחקו".

    ומה אומרים לילד אחרי שהחברים הולכים?

    "כשילד שואל 'איפה אבא?' זה דבר שגם למבוגרים קשה לתפוש. ההיעלמות הבלתי הפיכה קשה לעיכול ולתפישה. התחושה שלי ושל הילדים היא שזאב איתנו גם אם הגוף באדמה. הנוכחות שלו קיימת באמת, והילדים מזכירים אותו. הוא לא נעלם כאילו לא היה. עדיין אפשר לשאוב ממנו משהו וזה עוזר להתמודד עם החידלון. כמה שכואב ומתגעגעים באמת זה.." מיכל עוצרת לרגע לבלוע. לנשום עמוק.

    "היום כשהילד שלי שואל: "אמא, יקרה לך משהו?" אני לא יכולה להבטיח לו כלום. רק להגיד שאני זהירה ושומרת על עצמי. זה ילד שיוצא מגן עדן. אני לא אדם חרדתי ועד אז חייתי חיים טובים מאוד. של שוטים, בעצם. אף פעם לא העליתי בדעתי שאתאלמן בגיל 49".

    למי מיועד הספר?

    "הספר כמובן לא מיועד לכל ילד סתם לקרוא לפני השינה. מיועד לגילאי 5-6, ילדים שעברו מחלה או מוות של מישהו משמעותי מאוד. זה לא חייב להיות אבא, זה יכול להיות גם סבא או דוד קרוב. נתתי את הספר לכמה פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות והן קראו את זה ככלי עבודה כי במסגרת הטיפולים שלהם בילדים יש גם משפחות שמתמודדות עם מוות".

    הכנס טקסט כאן

תגובות

מיכל רוזנשטיין -מאמנת צעירים להגשמה

אימון וסדנאות התפתחות אישית...