;
בתהליך..המתן בבקשה.
הביטחון העצמי הוא כמו שריר – הוא מתחזק ככל שאנחנו משתמשים בו. כאשר ילדים ומתבגרים חווים קשיים, הביטחון שלהם עלול להיפגע. אך אל דאגה, יש דרכים רבות לעזור להם לשקם אותו.
הנה כמה טיפים שימושיים:
יצירת סביבה תומכת ומעודדת
תקשורת פתוחה: הקשיבו לילדכם ללא שיפוט, עודדו אותו לשתף אתכם ברגשותיו וחששותיו.
חיזוקים חיוביים: התמקדו בהישגיהם, גם הקטנים ביותר, והביעו הערכה על מאמציהם.
הימנעות מהשוואות: אל תשווה את ילדכם לאחרים, זה עלול לפגוע בביטחון העצמי שלו.
קביעת יעדים ריאליים: עזרו לילדכם לקבוע יעדים קטנים והישגיים, וחגגו כל הצלחה.
פיתוח מיומנויות חדשות
עידוד תחביבים: עזרו לילדכם למצוא תחביבים שיעניקו לו תחושת סיפוק והישג.
לימוד מיומנויות חדשות: קורסים, חוגים או אפילו פרויקטים קטנים בבית יכולים לעזור לילדכם לפתח מיומנויות חדשות ולבנות ביטחון עצמי.
התמודדות עם כישלונות: עזרו לילדכם להבין שכישלון הוא חלק מהחיים, וללמד אותו איך להתמודד איתו בצורה בריאה.
חיזוק הקשרים החברתיים
עידוד חברות: עודדו את ילדכם לבלות עם חברים, להצטרף לקבוצות או לחוגים.
דוגמה אישית: הראו לילדכם איך ליצור קשרים חברתיים בריאים.
תמיכה במצבים חברתיים: עזרו לילדכם להתמודד עם מצבים חברתיים מאתגרים, כמו למשל התחלה של בית ספר חדש.
טיפול מקצועי יכול לספק כלים להתמודדות עם קשיים רגשיים ולשפר את הביטחון העצמי.
דוגמאות יומיומיות:
בבית: תנו לילדכם לבחור את הבגדים שלו, לבשל איתו ארוחה פשוטה או לתת לו אחריות על משימות בית קטנות.
בחברה: עודדו אותו להשתתף בפעילויות חברתיות, כמו מסיבות יום הולדת של חברים או פעילויות קבוצתיות בקהילה.
בבית הספר: עזרו לו להתכונן למבחנים, עודדו אותו לשאול שאלות במידה ויש לו קשיים, ותמכו בו במקרה של כישלון.
זכרו: בניית הביטחון העצמי היא תהליך הדרגתי. אל תצפו לראות שינויים מידיים. החשוב ביותר הוא להיות סבלניים, תומכים ואוהבים.
השאלה הזו היא אחת מהשאלות המרכזיות שעומדות בפני הורים לילדים מתבגרים. מצד אחד, ברצוננו לתת לילדנו את החופש והעצמאות לגדול ולהתפתח, ומצד שני, אנו רוצים להגן עליהם מפני סכנות.
מציאת האיזון הנכון היא תהליך מורכב ודורש גמישות והתאמה אישית לכל ילד.
כמה טיפים שיכולים לעזור לך:
• שיחה פתוחה וכנה: הקדישו זמן לשיחות פתוחות עם ילדכם. שאלו אותו על חששותיו, על מה הוא חושב ועל מה הוא רוצה. הקשיבו לו באמת ותנו לו להרגיש ששומעים אותו.
• קביעת גבולות ברורים: הגדירו יחד את הגבולות והכללים. חשוב שהגבולות יהיו ברורים, הגיוניים ומתאימים לגיל ולרמת ההתפתחות של הילד.
• הסבר הסיבות: הסבירו לילדכם את הסיבות להחלטות שלכם. כך הוא יבין את החששות שלכם וישתף פעולה.
• בניית אמון: ביסוס אמון הדדי הוא המפתח. ככל שהילד ירגיש שאתם סומכים עליו, כך הוא יהיה פתוח יותר לשיתוף פעולה.
• התאמה אישית: כל ילד הוא עולם ומלואו. מה שעובד עם ילד אחד, לא בהכרח יעבוד עם אחר. התאימו את הגישה שלכם לאישיות ולצרכים של ילדכם.
• גמישות: היו גמישים והכינו את עצמכם לכך שהגבולות עשויים להשתנות עם הזמן.
• דוגמה אישית: הראו לילדכם כיצד לקבל החלטות אחראיות ולהתמודד עם אתגרים.
• תמיכה חברתית: אל תתמודדו עם האתגרים לבד. התייעצו עם בני משפחה, חברים או אנשי מקצוע.
דוגמאות למצבים שבהם אפשר ליישם את העקרונות הללו:
• יציאה בערבים: הגדירו יחד שעות חזרה, מקומות מותרים ואנשים שמותר להיות איתם.
• שימוש בטלפון: קבעו כללים לגבי שימוש בטלפון, לרבות זמן מסך, אפליקציות מותרות ואיסור על שימוש בזמן מסוים.
• רשתות חברתיות: עברו יחד על ההגדרות ברשתות החברתיות ובדקו יחד מה מותר ומה אסור.
• חברים: התעניינו בחבריו של ילדכם, הזמינו אותם הביתה והכירו אותם.
זכרו: מציאת האיזון הנכון היא תהליך מתמשך. אל תתייאשו אם לא מצאתם את הפתרון המושלם מההתחלה. המשך תקשורת פתוחה, גמישות והתאמה אישית יעזרו לכם להגיע לאיזון הרצוי.
היי, זה לגמרי מובן שתרגישי מתוסכלת כשנראה שבנך מתרחק ונסגר. זהו שלב התפתחותי טבעי עבור בני נוער, אך זה לא הופך את זה לקל יותר.
הנה כמה דברים שתוכלי לנסות:
• תני לו מרחב: בני נוער זקוקים למרחב משלהם כדי לגדול ולהתפתח. תני לו קצת זמן, אל תלחצי עליו לדבר אם הוא לא מוכן.
• המשיכי להיות נוכחת: גם אם הוא לא מדבר, המשכי להיות חלק מהחיים שלו. אולי תציעי פעילות משותפת שאתם אוהבים, כמו לצפות בסרט או לבשל יחד.
• הביעי את רגשותייך: תגידי לו שאת דואגת לו ושאת רוצה להבין מה עובר עליו. חשוב לוודא שהוא מבין שאת שם בשבילו.
• הקשיבי באמת: כשאתם כן מדברים, הקשיבי לו באמת בלי לשפוט או להעיר. תנסי להבין את נקודת המבט שלו.
• אל תיקחי את זה אישית: לפעמים, כשילדים מתבגרים, הם מתרחקים מההורים שלהם כחלק מהתהליך של בניית הזהות העצמית שלהם.
דוגמאות למשפטים שתוכלי לומר:
• "אני רואה שאתה עובר תקופה קצת קשה. אם תרצה לשתף, אני כאן בשבילך."
• "אני אוהבת אותך מאוד, ותמיד אהיה כאן בשבילך."
• "אני זוכרת שבגיל שלך גם לי היה קשה לפעמים לדבר על הרגשות שלי."
• "אני שמחה שאתה חלק מהמשפחה שלנו."
זכרי, כל מתבגר הוא שונה והדרך להתמודד עם כל אחד היא ייחודית. חשוב להמשיך לנסות ולמצוא את הדרך הנכונה לתקשר איתו.
היי,
שאלה מצוינת ומאוד רלוונטית. זה טבעי לחוש חרדה כאשר הילדים שלנו מתקרבים לגיל ההתבגרות ומתחילים להתעניין בעולם החברתי, כולל מסיבות ואלכוהול. הדרך שבה תתחילי את השיחה יכולה להשפיע מאוד על התגובה שלו.
אני יודעת שאתה בוחר בעצמך מה לעשות, אבל חשוב לי שתדע שאני כאן בשבילך תמיד, גם אם לא תמיד מסכימים.
הנה כמה הצעות איך להתחיל את השיחה:
• יצירת אווירה נינוחה: בחרי זמן ומקום שקטים, בהם תוכלו לדבר בלי הפרעות. אפשר בזמן ארוחה משפחתית, בזמן נסיעה או בזמן פעילות משותפת שאתם אוהבים.
• התחלי ב"אני" ולא ב"אתה": במקום להאשים או לשפוט, התחלי את המשפטים ב"אני מרגישה..." או "אני חושבת ש...". לדוגמה, במקום לומר "אתה תמיד הולך למסיבות שבהן יש אלכוהול", תנסי לומר "אני דואגת לך כשאתה הולך למסיבות שבהן יש אלכוהול".
• הבעת אמון: תבהירי לבנך שאת סומכת עליו ומכבדת את ההחלטות שלו, אך חשוב לך לדבר איתו על הנושא הזה.
• שאלות פתוחות: במקום שאלות שדורשות תשובה של כן או לא, שאלי שאלות פתוחות שיעודדו אותו לחשוב ולשתף אותך במחשבות שלו. לדוגמה, במקום לשאול "אתה הולך למסיבה הזאת?", שאלי "מה אתה יודע על המסיבה הזאת?".
• הקשבה פעילה: הקשיבי היטב לתשובות שלו, אל תפריעי ואל תשפטי. הודי לו על כך שהוא משתף אותך במחשבות שלו.
• חיבור לחוויות משותפות: אם יש לך חוויות אישיות רלוונטיות, תוכלי לשתף אותן בזהירות. למשל, "גם אני הייתי בגילך פעם, והיו לי התלבטויות דומות".
זכרי, המטרה היא לפתוח שיחה פתוחה וכנה, ולא להטיף או להעניש. חשוב ליצור אווירה של אמון הדדי, כך שבנך ירגיש בנוח לשתף אותך במחשבות ובחששות שלו.
לתת אחריות בהתאמה לגיל לדוגמא:
לאסוף צעצועים.
לנקות אבק.
לסדר את החדר.
לשטוף כלים או למלא מדיח.
לעזור עם האחים הקטנים
וכד'