בשנת 2015 יצאתי למסע רכיבה על אופניים 
ממטולה לאילת בפחות מ 24 שעות.

זה היה אתגר פיזי ומנטלי שהצבתי לעצמי.
רציתי להוכיח לעצמי ולעולם שאני גיבור, שאני מסוגל.

האגו שלי היה בשמיים
זו הייתה שנה בה הצבתי והשגתי אתגרים אחד אחרי השני

רצתי מרתון ראשון בפברואר 2015
ובאפריל 2015 כבר רצתי את האולטרה מרתון הראשון 68 ק"מ בשביל הגולן

בסוף אפריל צעדתי במסע חוצה גבולות מעין זיוון ועד חוף אכזיב - 95 ק"מ בפחות מ 24 שעות.
מייד אח"כ כבר נרשמתי לאוטרה מרתון 100 ק"מ סובב עמק
שהיה מתוכנן להתקיים באוקטובר 2015.

באותה השנה גם עזבתי את ההיי-טק
התגרשתי 

ואם אנסה להכניס את כל זה למשפט
משבר גיל ה-40 

בו התעורר בי הצורך להוכיח 
לעצמי ולאחרים שאני מסוגל לעשות דברים מטורפים.

או במילים אחרות, שאני גבר גיבור, שאקל, אמיץ.

אבל מאחורי התדמית של האגו
מאחורי התדמית של הגבר הגיבור והכול יכול
במקום שאף אחד מבחוץ לא יכול לראות (חוץ ממני)
הסתתר לו פחד וכאב עמוק.

האמת היא, כמעט ואף אחד לא יודע את זה 
אבל מה שהוציא אותי למסע הזה 
נבע מתוך תחושת כאב מאד מאד עמוק 
וחוסר יכולת שלי באותה התקופה להתמודד עם הכאב.

זאת האמת שאחרים לא ראו
שהייתה מוסתרת היטב מאחורי האגו והתדמית.

באותה התקופה לא היו לי את הכלים להתמודד עם הכאב
תחושת התסכול הייתה כל כך גדולה 
שפשוט לא יכולתי לשאת את הכאב
והדרך היחידה שמצאתי הייתה באמצעות הרפתקאות אתגר.

הכאב נבע מהעובדה ששום דבר לא הלך לי כמו שרציתי
מצד אחד הרגשתי שיש לי הרבה כישורים ויכולות
אך בפועל, לא הצלחתי ליצור את המציאות שרציתי.

באתגרים הפיזים הכול הלך לי מצויין
אך באתגרים הרגשיים הכול הלך לי חרא.

ברחתי מהרגש - לא ידעתי איך להכיל אותו
לא ידעתי איך להתמודד
והדרך היחידה שידעתי הייתה לברוח ולפרוק.
לעטוף את עצמי במסיכה של גיבור.

לפני שאמשיך במסר שאותו אני רוצה לחלוק אתכם
הרשו לי לשתף אתכם קצת במה שעברתי 24 שעות לפני המסע...

התאריך ה-30 ליולי 2015 
אני ביום צילומים עם ערוץ 11 שמתקיים במרכז אקים בת"א 

מדובר ביום חמישי
יום אחד לפני המסע הגדול.

את המסע הזה הקדשתי לעמותת אקי"ם
וגייסתי כסף כתרומה באמצעות המסע לכבודם.

בתום יום הצילומים בדרכי חזרה לרמת גן
בעודי רוכב בשוליים של כביש 4
התעצלתי להקליק את הנעליים לפדאל האופניים
רגע אחד של עצלנות, דחיינות
ובשנייה אחת מבלי לשים לב
הרגל מחליקה לי מהפדאל 
ואני מוצא את עצמי נופל מהאופניים ונמרח על הכביש.

אני שומע את חריקת הבלמים של הרכב 
לא יודע מאיפה זה בא לי 
אבל ישר התחלתי להתגלגל על הכביש
וכך, במזל ובהשגחה עליונה 
ניצלתי מדריסה.

למזלי, הרכב הצליח לעצור מטר אחד מהראש שלי.
קמתי מבוהל, מפוחד, רועד
מלא בשיפשופים
ומלא בפחד ואדרנלין 
הגוף שלי רעד
לא מצליח לעלות שוב על האופניים 
לא מצליח לחשוב בכלל על לחזור לרכב
הלכתי ברגל עם האופניים עד לרמת גן.

יש לי פחות מ-24 שעות למסע הרכיבה שתכננתי
בחדשות מדווחים על עומס חום מטורף - הכי חם שהיה במדינה
ואני...
תשוש
מבוהל
מפוחד
עדיין רועד
מרגיש חסר אונים וחסר יכולת להתמודד עם כל הדבר הזה.

אני זוכר שנשכבתי על הצל בדשא 
מתחת לחלון הבית ברמת גן
נשמתי עמוק
מנסה להבין מה המסר של כל הארוע הזה?
ומה עליי לעשות?
האם לבטל או להמשיך במסע כמתוכנן?

אחרי שנרגעתי זה היכה בי
פתאום הבנתי
שהפחד שאני חווה ממה שאולי יהיה ואולי לא
נועד לכייל אותי, לפקס אותי, לדייק אותי, לשמור עליי
והחלטתי שאני יוצא לרכב כמתוכנן ממטולה לאילת

למחרת, ביום שישי אחה"צ 
הייתי בדרכי למטולה להתחיל את המסע.
המסע שהתעורר בי מתוך כאב
מתוך בריחה מהרגש של עצמי
הפך למסע העצמה, 
אחד הגדולים שידעתי
ובזכות המסע הזה
למדתי מספר דברים על עצמי
וגם על החיים.

למדתי שאפשר לנסות לברוח מהרגש באמצעות אתגר פיזי
אבל זה לעולם לא יפתור אותו באמת

האתגר הפיזי מפרק את התחושות הקשות
מאפשר לך להכיל ולאזן את האנרגיה בגוף
אבל הוא לא באמת פותר את הבעיה מהשורש
ואם לא תתן מרפא לכאב העמוק

אתה עלול למצוא את עצמך בורח כל חייך
מאתגר את עצמך מאתגר לאתגר
מנסה למלא את הבור העמוק שפעור בתוכך
אתה תקבל תחושה טובה, תחווה העצמה
תלמד דברים על עצמך ועל העולם
כל אלו כמובן חשובים
אבל זה לא באמת יפתור את מקור הבעיה
שנובע עמוק עמוק מתוכך ומבקש ממך להקשיב לה.

שלא תבינו אותי לא נכון
כל מסע בחיי שעשיתי היה מבורך
דרכו למדתי על עצמי ועל העולם.
על הגוף שלי ועל הרגשות שבי
על החלקים המנטלים, האנרגטים והרוחניים

כל מסע היה הכרחי ואני לא מצטער ולו לא לרגע אחד על כלום
אני יודע שהכול נכון, והכול מדוייק.
המסע שלי היה הכרחי עבורי.

ויחד עם זאת, באותה הנשימה
מהחוויה שלי אני יכול לומר ולשתף
שאת המרפא לשורש הבעיה, את המקור לכאב
ריפאתי בדרך אחרת ולא בדרך הזאת.

אז כיום אני בעד לשלב בין השניים
בין החלק הפיזי והחלק הרגשי
בין החלק המנטלי והחלק הרוחני
היום אני בעד לשלב בין 4 החלקים

אימצתי ופיתחתי המון גישות טובות ונכונות לחיים
שמאפשרות לי להתבונן על מסע חיי בגאווה, באמפתיה, בחמלה 
בפרספקטיבה רחבה ובהמון המון חוכמה והבנה של התמונה הרחבה יותר
התמונה הגדולה.

הגישה שלי לחיים מאפשרת לי לזהות את כל ההצלחות שחוויתי בדרך
לטפח את הביטחון והערך העצמי שלי ללא תלות בתוצאות
ואני מרגיש שבכל יום, החוסן הפנימי שלי
המיקוד הפנימי שלי בחיים נובע במפנים החוצה ולא ההיפך מבחוץ לבפנים.

אחד הדברים החשובים שלמדתי בחיים
הוא שאם יש לך חלום, מטרה 
תחבר את החלום שלך למשהו שהוא יותר גדול ממך
כשתהיה בשליחות, עבור האחר, תקבל המון כוחות
הרבה מעבר למה שיש לך 
והדבר הזה יעזור לך להצליח
ויאפשר לאחר לקחת חלק, לתרום ולהתרם
להיות חלק מהחלום שלך
וביחד, זה כוח עצום

ההצלחה במסע שלי הייתה בזכות האנשים
והיא כלל לא שלי לבד

5 אנשים שפינו מהזמן הפרטי שלהם 
ליווי אותי ברכב הפרטי שלהם על חשבונם
שמרו עלי לאורך כל הדרך
ובזכותם הגעתי לאילת - ביום הכי חם בשנה
וגם, בזכות עשרות או מאות אנשים נוספים
שתמכו מהבית, כל אחד כפי יכולתו
חלק תרמו כסף
חלק שלחו אנרגיות טובות
הביחד, הוא זה שנתן לי את הכוחות
לעשות את הצעד
ולהמשיך כשהיה לי קשה

כאות הוקרה לעולם
על התמיכה שקיבלתי
ועל הערך העצום שקיבלתי מכם
הקלטתי קורס במתנה שקראתי לו המפתח הסודי להצלחה
בו חשפתי עבורכם גישה אחת משמעותית שעוזרת לי עד היום
לחוות יותר הצלחות בחיי
להיות ביותר שלום פנימי עם עצמי

אשמח להעניק באהבה את הקורס במתנה - ללא עלות וללא התחייבות כמובן
לכל מי שירצה להאזין ולבדוק האם הוא מתחבר לגישה.
מי שרוצה לקבל גישה מיידית לקורס המפתח הסודי להצלחה 
שיגיב בתגובה ואשלח לו באהבה

ממני,
רפאל כהן | מאמן אישי לשינוי הרגלים ובניית ביטחון וערך עצמי גבוה