סיטואציה שכיחה, תארו לעצמכם:
אדם מתעניין בפגישות הטיפול האישיות בטבע.
אני מספר.
תגובה שכיחה: " זה באמת יוצא מהכלל להיות בטבע, קצת לצאת מהעיר, לנשום".
ואז האדם מספר שזה מה שהוא עושה; יוצא לטבע כדי לאזן עצמו; אינטנסיביות, תחושות, רגשות, עומסים, חוסר שקט שהצטבר, ה"מצב הישראלי" המאיים ושוחק, המשפחה, הקריירה.
גבר באמצע שנות ה- 40 לחייו: "בכל פעם שאני בסטרס אני יוצא לרוץ בחוף הים".
אז ככה:
זה מצוין שעומדים כלים לרשות אדם כדי לנהל את עומסיו. בעצמי גם עושה זאת. החשיפה לאוויר הפתוח, לאור השמש, לצבעים ולמרקמים, לכוח ולקואורדינציה הנדרשים כדי לנוע, לאסתטיקה. ההתרחקות הזמנית ממוקד ההתרחשות האנושי תרבותי – כל אלה בהחלט משפיעים לטובה!
העניין הוא שאם אנחנו מבקשים להיחלץ מהמסלולים המנטליים – התנהגותיים או בשם אחר, הדפוסים, שבהם אנחנו מותנים להגיב, הרי שבעבודה עצמית נתקשה להגיע ליסודותינו, למקומות בהם התוכן הפנימי שלנו מתעורר, מעמקינו המושרשים היכן שנולד מה שייחווה כעומסים ואינטנסיביות וניתן להציע עבורו שינוי.
עבור הירידה למעמקים הפנימיים דרוש לנו מלווה, תומך, אדם נוסף.
(מרוב שהתרגלנו להיות לבד, מנותקים, שכחנו שאפשר לא לבד...) אמפטי, מחויב, אחראי, מיומן בקילוף עדין מעלינו של שמיכת הסובייקטיביות הפרטית שלנו. והאדם הנוסף:
יקשיב,
ישאל,
ייתן מילים,
יציע,
יעמת,
יעודד,
ישקף,
ילמד.
זה כמובן רק אנחנו רוצים בשינוי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, ושינוי תגובותינו שנובעות מאיך שאנחנו חושבים ומרגישים.
זו דרך לשחרור מחליפות שלבשנו או הולבשו עלינו במהלך חיינו וכעת אנחנו מוכנים לראות שמיותרות, אינן משרתות עוד, או בכלל אינן משלנו. מידותיהן אינן מתאימות עוד. עכשיו יותר מתאים בגד רפוי, נמתח, נוח, כדי לרקוד בו את שארית חיינו.
וככל שנתקדם בדרך הזאת – שיכולה להיות, ואף רצוי שתהיה מהנה ומספקת – החיוניות תופיע בחיינו ביתר קלות ואיתה רגשות ומחשבות חיוביים. נחוש חזקים ויציבים על הבסיס שלנו. והטבע, מרחב הראשוניות האבוד – יעיר ויזכיר לתאי גופנו את שמכבר שכחנו.
אשמח לשוחח על כך עוד עם מי שירצה לשמוע עוד.
שי גטריידה, פגישות טיפול אישיות בטבע, 0507663038