בטח חשבתם שאומר שתסדרו בשבילהם. לא. אפילו ממש לא...

אז איך בכל זאת?

יש המון הבדלים בינינו הגדולים לבין הגורים המתוקים שלנו, ואם ניקח אותם בחשבון נוכל ליצר חלל שמתאים לצרכים וליכולות שלהם.

קודם כל באו נחשוב על כל הדברים שאנחנו עושים באופן כמעט אוטומטי והקטנים שלנו עוד לא יכולים.

הראשון מובן מאליו, הם קטנים.

הם נמוכים ולכן הרבה דברים נמצאים מחוץ להישג ידם.

מצד שני – מיני מגירות ומדפים נמוכים שאנחנו הגדולים נוטים להתעלם מהם כי זה מצריך התכופפות, מתאימים לקטנים שלנו  ב ד י ו ק.

גם הידיים שלהם קטנות והם לא יכולים להרים דברים כבדים.

השני הוא קצת יותר מסובך לניסוח (וגם הוא נובע מגילם הצעיר).

אנחנו המבוגרים עושים המון פעולות מסובכות יחסית כמעט ללא מחשבה, פעולות שעבור ילדים הן משחקי מחשבה מאתגרים ממש.

זה אומר שיש קופסאות ואריזות מסוימות שיהיה קשה לקטנים להתמודד איתן. זה גם אומר שבעוד שאנחנו תופסים בקלות קווים וגבולות, להם זה קצת יותר מסובך.

הבדל נוסף הוא שהקטנים שלנו לא יודעים לקרוא (עד שהם גדלים מספיק כמובן...).

עכשיו נותר להתייחס להבדלים האלה ולארגן את חדר הגורים באופן כזה שהם יוכלו להתנהל בו בעצמם בקלות. אז איך עושים את זה?

1.      גובה - חשוב לוודא שהצעצועים והמשחקים נמצאים בגובה שהולם את הגודל של הקטנים הפרטיים שלכם. עשו שימוש במדפים הנמוכים בארון וגם במגירות המיטה (במקום לשים בהן מצעים... J)

2.     המנעו מערימות – ככל שעורמים יותר דברים אחד מעל השני יורד הסיכוי שנגיע למה שלמטה, זה אפילו יותר מובהק אצל ילדים. העקרון הזה תקף גם כשמדובר בקופסאות של משחקים, לנו הם נראים קלילים אבל לילד בן 6 זה כמעט כמו הרמת משקולות...

3.      צפיפות -  קופסאות של משחקים הן דוגמא טובה לעקרון הבא – בטח שמתם לב שהרבה מהקופסאות האלה גדולות משמעותית ממה שנחוץ כדי לאחסן את חלקי המשחק שהגיע איתן. זה לא קורה סתם – לילדים קשה לבצע פעולות קטנות ומדויקות ולכן חשוב לוודא שבמיכלים של משחקים יש מקום "ספייר", כך נוודא שלאסוף את החלקים ולהכניס למיכל זה קל!

4.      מיכלים וסלסלות – לפעמים צעצועים מגיעים בכל מיני קופסאות שדורשות הנדסת מחשבים מתקדמת בשביל להצליח להחזיר אליהן את החלקים. תזכרו – זה שקנינו את המשחק זה לא אומר שהקופסא שלו חייבת להשאר, אם היא לא נוחה אפשר ואפילו רצוי לדאוג לתחליף. אפשר להשתמש בקופסאות ריקות של גלידה או חומוס (מרובעות! קופסאות עגולות גוזלות מקום נחוץ!) או סלסלות פלסטיק מרובעות ופשוטות.

5.      יצירה, טושים צבעים ושאר מתפזרים –  בגיל מסוים כלי כתיבה, טושים, צבעים פלסטלינה וחרוזים למיניהם הופכים להיות בני בית חשובים. החסרון הגדול הוא שהם נוטים להתפזר... כדי להמנע מתופעות הלוואי הלא נעימות האלה, כדאי לוודא שהם מאוחסנים כך שגם האוצר שלנו יוכל (או תוכל) להוציא ולהחזיר אותם בקלות. את הטושים, לדוגמא, אפשר לשים בפלסטיק מלבני שאפשר להוציא במלואו מהמגירה או המדף.

6.      כלי מטבח, כלי עבודה, קוביות ופלסטיקים אחרים – חשוב למיין אותם לפי האופן שבו הילדים משחקים איתם, כך שהילד יוכל להוציא ולהחזיר למקום אחד את כל הצעצועים שמשמשים אותו באותו נושא. את כל כלי המטבח, למשל, בסלסלה אחת.

7.      סימנים ותוויות – כיוון שעד כיתה ב' (בערך, תלוי בגוזל הספיציפי) לא שולטים בקריאה, צריך למצוא דרך אחרת לסמן איזה מיכל מכיל אילו חפצים. אפשרות אחת היא לבחור במיכלים שקופים. דרך אחרת היא למצוא ציור קטן המסמל את התכולה – על סלסלת המכוניות, לדוגמא, נדביק ציור קטן של אוטו (לא חייבים לצייר, אפשר למצוא משהו ברשת, להדפיס ולגזור). אפשר גם לשבת עם הילדים ולתת להם לצבוע את התוויות, זה מערב אותם בתהליך ומגייס אותם לעניין.

אחרון חביב ולא פחות חשוב,

הסדר שעשינו תלוי באופן טבעי בכמות הצעצועים והמשחקים שהיתה לנו בבית ברגע הנתון. אלא מה? יש ימי הולדת, סבתות מפנקות וסתם הפתעות שמגיעות מדי פעם. כל זה אומר שצעצועים ומשחקים ממשיכים ולכן צריך גם לשחרר החוצה כמה כאלו מדי פעם.

דרך טובה לרתום את הילדים לעניין היא להרגיל אותם לכך שכל פעם שמגיעה מתנה כזאת או אחרת, זה הזמן לעבור על הקיים ולמצוא משחק שהילדים כבר עייפים ממנו ולתרום אותו, למשל, למשפחות נזקקות.