נכשלתי, אני לא כישלון!
- בחודשים האחרונים יצא לי להנחות בנות בגילאי חטיבת ביניים בתוכנית שקוראים לה "תופסות כיוון". פרויקט חיצוני אך מתקיים בתוך בתי הספר, ולבחירתם.תוכנית שמטרתה לעורר ולקדם את פנייתן של בנות ונשים למקצועות הstem-science technology engineering mathematicsזו פעם ראשונה שיוצא לי להנחות בנות בגיל הזה.ואני חייבת לציין שזאת הייתה עבורי חוויה מעולה.מה שהפתיע אותי זו רמת היכולת המחשבתית האינטלקטואלית שלהן.היכולת שלהן לחשוב לנתח להביע דעה.אני לא בטוחה שאני בגיל שלהן הייתה לי כזאת רמת מודעות אינטלקטואלית של שיח.אין לי ספק שזה קשור לרמת החשיפה התקשורתית השינויים החברתיים הגלובליים וכדומה וכדומה.אני פשוט הוקסמתי אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שהן רק בנות 12- 14כי עם כל הכבוד לאינטלקט התפתחות רגשית אינטלגנציה רגשית ומודעות והתפתחות רגשית זה אופרה אחרת.והיצור הכי אינטלקטואל על הייקום לא בהכרח יש לו אינטלגנציה רגשית גבוהה.וכאן הגעתי לפואנטה.והפואנטה שלי שבאחד המפגשים שדיברנו על כשלון ותפיסת הכשלון עלו המון דברים מורכבים ביחס של הסביבה ביחס ובתפיסה של הורים ומערכות יחסים שלהם מול ילדים- שמעצבים את פני הדור.יכולתי לעשות רפלקציה לכובע האחר שלי - מנחת הורים ומשפחה.ולא יעזור לאף אחד, אם לא תהיה הפנמה שהחלק הרגשי של האדם הוא הכי משמעותי הכי משפיע והכי מסביר הצלחה או אי הצלחה- פספסנו כולנו כחברה.אני חייבת לציין שבסיום התהליך כשנתתי להן את הפתקים האישיים שהן כתבו בתחילת הסדנא ובהקשרה כשחלקתי להן לקרוא לא פתחתי את הנושא. השארתי אותן עם הדברים שהן כתבו.בסוף המפגש פנתה אליי אחת הבנותילדה אינטלגנטית באופן מובהק שבחרה לא להשתתף בדיונים אלה רק להקשיב לאורך כל המפגשים. ניגשה אליי ושאלה אותי " מה אני אעשה עם זה?"היא התכוונה עם הפתק שלה.הסתכלתי עליה המומה ואמרתי לה."זה שלך, מה שתחליטי"היא ענתה לי באופן ישיר חד וגם קצת מתנשא:" אין לי מה לעשות עם זה"עניתי: "זה שלך אלו המילים שלך תחליטי, את יכולה גם לזרוק זה שלך."היא לא התבלבלה קימטה וזרקה בפח.הייתי בהלםבהלם מהגישהבכל זאת בהשוואה לאחרות שכן כיבדו את המילים והמחשבות שלהן עצמם.המחשבה האינטואטיבית שזה לקח אותי היא שעוד נכונו לאותה ילדה דרך ומסע ארוך להצלחה.אני למודת קרבותויודעת שלא תמיד האינטלקטואל מנצח.ברוב המקרים זו בינת הלב.אבל מי אני שאנבא? כי הרי הנבואה ניתנה לשוטיםתודה על הזכות להשפיע#רוניתדהאןקאשי
רונית דהאן קאשי
גן הילדים היווה עבורי "מעבדה חיה" שמילאה אותי בהשראה אין-סופית. שנים רבות ביליתי במעבדה זו שם למדתי להתבונן ולנתח את הסביבה האנושית ותהליכים תקשורתיים. משם שאבתי רעיונות שהיוו בסיס למודל ייחודי שפיתחת