לפני כחודשיים, פנה אלינו לקוח (שכיר) שעמד לפני פיטורין. הוא היה אמור לקבל מענק הסתגלות של כ- 300,000 שקל וביקש את עזרתנו בהתנהלות.

כמובן שייעצנו לאיש כמיטב יכולתנו, ובנוסף הפנינו אותו לעו"ד המתמחה בדיני עבודה וליועץ פנסיוני.

האיש הקשיב לשלושתנו ולא עשה מאומה. כמו במקרים רבים, ההתנהלות היתה של לא לעשות מתוך תקוה ש"זה יהיה בסדר" וש"הם (מקום העבודה) יהיו בסדר איתי".

מתברר שזה לא קרה- כאשר האיש קיבל את הפיצוי, הוא גילה שעל מעט פחות מ- 300,000 שקל ניכו לו מסים של למעלה מ- 168,000 שקלים! להערכתנו, אם היה מקשיב לעצות ולהדרכה שקיבל היה משלם פחות מחצי מסכום זה.

כמובן שקל לצקצק בלשוננו על עוד מקרה של איש שלא הקשיב למומחים שייעץ והעדיף "יהיה בסדר" על פני התמודדות עם הענין. אבל זו לא הנקודה.

הנקודה המרכזית היא שאנו רואים בעניין כשלון אישי ומקצועי (של שלושת הגורמים אליהם פנה לייעוץ): היה עלינו "לקרוא" את האיש ולהבחין שאנו לא מצליחים להגיע אליו ושהוא לא יפעל.היה עלינו לעקוב אחריו ולהרגיש שהוא פוסע לכוון שגוי ולנסות להציל אותו מראש.

זה נכון עלינו וזה נכון על כל איש מקצוע. לא מספיק לתת עצות טובות, זה תפקידך כאיש מקצוע. העניין הוא שחלק מהגדרת התפקיד היא גם מתן שירות. ושירות זה "להריח" את האדם מהצד השני של השולחן