עוד בתאריך 16/2/2008 פירסמנו במדור "הטיפ השבועי" על הבעייתיות שיש בהוראות ההפרשה לביטוח פנסיוני לעובדים ששכרם נמוך. המצב לא השתנה- עד היום לא נחקקו שום הוראות לתיקון העיוות.

על פי המצב החוקי כיום, עובד המרוויח שכר מינימום, יש להפריש בגינו פחות מ- 300 שקל לחודש לחסכון פנסיוני. בפועל, הרוב הגדול של סוכני הביטוח יתחמקו מלטפל בעובד ובהפרשות כל- כך נמוכות. העבודה הנדרשת הופכת את העסק כולו להפסדי עבור כולם (סוכן הביטוח, חברת הביטוח, המעסיק ואפילו העובד).

בתאריך 24/3/2010 פסק בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע (תע"א קוצוקר שרה נ' כלבו לתינוק דיסקאונט ואח' כב' השופט אילן סופר) בעניין כזה בדיוק (התובעת יוצגה עי עוד בני הנר).

המקרה, כמובן, מורכב יותר מאשר שייך לענייננו, אולם להלן עיקרי הדברים:

• התובעת עבדה אצל הנתבעת.
• לטענת התובעת ו/או חברת הביטוח, לא הופרש עבורה לקרן פנסיה.
• העובדת השתכרה כ- 4,000 שקל כך שבמונחי היום יש להפריש בגינה כ- 300 שקל לחודש ובעבר הרבה פחות (כ- 200 שקל בשנת 2009 וכ- 100 שקל בשנת 2008).
• העובדת חלתה, אינה יכולה לעבוד וחברת הביטוח סרבה לשלם לה.

בית המשפט פסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אבדן זכויות פנסיוניות בסכום של 317,573 שקלים. בפועל, החברה בכינוס נכסים אולם גם אם לא היתה, חיוב שכזה היה מכניס אותה לפשיטת רגל.

מה לעשות? מצד אחד, החובה החוקית ברורה. מצד שני, המצב בשטח הופך את הציות לחוק למסובך ביותר.

זה שקשה להיות בעל עסק בישראל, ידוע תמיד. זה שלהעסיק עובדים קשה ומסובך, גם בכך אין כל חדש. אבל המחוקק דואג לסבך ולסרבל דברים עד לרמה בלתי אפשרית. אם לצד העובדים עומדים ארגוני עובדים חזקים, הרי שהמעסיקים די בודדים במערכה והגופים המייצגים אותם הרבה יותר חלשים והרבה פחות נשמעים.