יום השכול, יום הזכרון , מדינה קטנה והשכול נוגע בכל פינה

והנה בין המילים עולה הדמעה מצאתי אותה כסמל חשוב בחיינו וכמה אופייני לתקופה זאת

לדמעה יש משמעויות שונות ומנוגדות.
דמעת  הכאב על אובדנם של יקירים אשר נהרגו במערכות ישראל.
ודמעת  אושר על המדינה שבה אנו חיים בזכותם.
הדמעה מסמלת את היום הגדול הזה.
היום שמתחיל עם דמעות של כאב וגעגוע דמעות צער ויגון.
וממשיך לדמעות של התרגשות למראה הזיקוקים
ומוביל  לדמעות של אושר על בית חם .
דמעת  שמחה על היכולת להיות עצמאי,
דמעת  בטחון שאת ילדייך  לא יגרשו מכאן.
ופתאום מתגנבת דמעת  עצבות על חייל שנהרג בפעולה
ומייד מנגב את הדמעה ושר שירי ארץ ישראל ודמעת  האושר חוזרת.
אז בנוסף לכל הסמלים של המדינה וסמלי יום העצמאות,
אני מצרף סמל אישי שלי שהיא הדמעה,
שיודעת בחכמה מדהימה להעביר אותנו מעצבות לשמחה מיגון לתקווה
וכמה שהיא הפכפכה.
מדינת ישראל היקרה  אאחל לך  שיהיו דמעות של אושר יותר מעצב
שיהיו דמעות של התרגשות ולא דמעות של יגון.
ואאחל לכל אזרחי המדינה
שנזיל דמעות של אושר ושמחה בקבלת בנינו שיחזרו מהשבי.