מה אתם רואים כשאתם מסתכלים על עצמכם במראה? השבוע, כשעמדתי מול קרטונים עמוסים בעותקים המודפסים הראשונים של הספר שלי, הבית הוצף בבלגן של סימניות ושקיות, ואני הוצפתי ברגשות שמילאו אותי צחוק ובכי יחד. ברגע הזה נזכרתי במשפט אחד מפרשת השבוע, שבה עשרה מתוך שנים עשר המרגלים חוזרים ומתארים את עצמם: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". המשפט הזה מדהים, כי הוא מזכיר לנו שהכל מתחיל מבפנים – קודם כל הם ראו את עצמם כחגבים, ורק אז האמינו שכך גם הסביבה רואה אותם. במשך 40 שנה חייתי בדיוק כך. הסתכלתי במראה, משהו לא הסתדר לי, והייתי בטוח שאני "חגב", ושכולם רואים שמשהו אצלי לא תקין. ביום שני הקרוב, ה-8 ביוני, נציין את יום האוקיינוסים העולמי – יום שמזכיר לנו שכ-80% מהים עדיין לא נחקרו. זה גרם לי לחשוב עלינו, בני האדם: כמה מאיתנו נראים רגועים ומתפקדים כלפי חוץ, בזמן שבפנים יש לנו אוקיינוס שלם שאף אחד מעולם לא שאל עליו? אנשים מסתכלים על השטח ולא תמיד בודקים מה קורה בעומק. בסרטון ה"סיפור לשבת" של השבוע, אני משתף על הדרך שעברתי מלהרגיש חגב – להבנה שאני פשוט אדם פצוע. הספר שיצא השבוע מהקרטונים נועד להגיע בדיוק אליכם – לשבת ליד מי שצריך לשמוע שהפער בין מה שהוא רואה בעצמו לבין מי שהוא באמת, הוא עצום. ✨ אני מזמין אתכם לעצור רגע, לצפות בסרטון, ואם אתם רוצים לנשום קצת יותר בחופשיות בואו לחגוג איתי! ביום שני הקרוב, 8 ביוני, בשעה 19:30, אעלה לראשונה על הבמה עם מופע ההשקה החגיגי של הספר בספרייה העירונית בבת ים. הכניסה ללא תשלום, אך המקומות מוגבלים. אל תישארו עם האוקיינוס שלכם לבד. שבת שלום, ירון אנטוניר – מספר סיפורים מהבמה ומהלב. מזמין אתכם להצטרף לקבוצת ווטצאפ שקטה ולקבל כל יום חמישי את הסיפור לשבת chat.whatsapp.com/BcliWB2gDj50Yd5NVma3TS ואם אתם רוצים לראות סיפורים קודמים bit.ly/sipor-shabat