אני בוחנת את שנת 2013 שחלפה ומחפשת את ההצלחה הגדולה, זו שהקפיצה אותי גבוה למעלה, זו שגרמה למנהל הבנק שלי לפרוס לרגליי את השטיח האדום כשאני נכנסת, זו שהסמיקה את לחייו של רואה החשבון שלי שמיהר להעלות את שכר טרחתו. 

צר לי לאכזב! אחת גדולה וענקית אין!  אך מהי אותה הצלחה אחת ובודדה לעומת לקט הצלחות קטנות, קטנטנות זעירות אפילו, פיסות מתוקות המרכיבות ביחד פאזל ענק המצהיל את רוחי:  

אמא ישראלית החיה בגרמניה המבקשת לשלוח לבתה את הספר "פיית השיניים", ציור שהתקבל אצלי במייל מילדה בת חמש כדי שאשלח אותו לפיית השיניים , ביקורת מחמיאה על ספר שעמלתי עליו כשלש שנים, ראיון ברדיו על אחד מספריי עם מנחה שהעמיק בו ומצא בו דברים חדשים שאני לא ידעתי שהם שם. שיחת טלפון נרגשת מאחת הקוראות אשר הרגישה צורך לשתף אותי עד כמה נגעתי בה בסיפוריי, או סיפורה של דודה המלווה את גידולה של אחיינתה שגדלה ללא אב אשר רכשה את "פיית השיניים" והיא מבקשת שאכתוב  הקדשה מיוחדת לילדה,  ועוד כהנה וכהנה סיפורים קטנים ומרגשים. צרה היריעה מלהכילם.

אז תגידו בעצמכם, אם זו לא הצלחה מהי הצלחה?