הכל התחיל לפני שבוע, כאשר אחת התלמידות זרקה לחלל הכיתה שבקורסים אחרים כל התלמידים עושים את אותן העבודות....

ההערה הזו השליכה אותי עמוק לבירור השאלה: איך קרה שאצלי בכיתה כל תלמיד עושה תכשיט אחר, שיעורי בית אחרים ועיצובים אחרים?

ברור לי שאצלי לא מדובר בשיטת הוראה אלא בהשקפת עולם, כי לא תכננתי את דרך העבודה הזו. הדרך נבנתה מתוך אופייה של הכיתה.

 אני מורה ליסודות הצורפות במסגרת מתנ"ס, בקורס שנתי (30 פגישות שבועיות של 3 שעות). התלמידים הינם מבוגרים (מי יותר ומי פחות). הם אינם חושבים על צורפות כעל מקצוע אלא רוצים ליהנות מיצירת תכשיטים כתחביב. חלקם פרשו לגמלאות והם נהנים מזמן פנוי. חלקם האחר עדיין עובדים  ומגדלים ילדים כך שלצורפות נותר זמן קצר בלבד בין השיעורים, אם בכלל.

משך הזמן הפנוי שיש בידי כל אחד ואחת מהתלמידים וההבדל בניסיון ובכישרון, גורמים לקצב עבודה שונה. לצד תלמיד שעושה 3 עבודות בין שיעור לשיעור, ישנו תלמיד שעוסק באותה עבודה במשך 3 שיעורים רצופים.

האם ההבדל בקצב הלימודים אומר ששני התלמידים עוסקים בחומר לימודי שונה?

לא ולא. כולם מנסרים, כולם פוצרים, מלחימים, מלטשים וכולי'.

חשוב לדעת ששנת הלימודים הראשונה מוקדשת כולה להכרת כלי העבודה והטכניקות הבסיסיות של הצורפות. ללא ניסיון (ז"א צבירת "שעות טיסה") אי אפשר "להמריא". אני לא רואה חשיבות בהלחמת טבעת מסויימת לפני טבעת אחרת. ודאי שלא למי שאיננו מתעתד לעסוק בצורפות כמקצוע

אני דווקא מרוצה ממה שקורה בכיתה. ישנם יתרונות גדולים ללימודים בקבוצה. הרי כל אדם נוטה לכיוון עיצובי אחר ולכל עיצוב האתגרים הטכניים שלו. מזה התלמידים (וגם המורה!) מרוויחים פעמיים: בפעם הראשונה – כאשר הם שומעים שאלות ותשובות שאליהן לא הגיעו כי העיצוב שלהם לא מוביל לשם. ובפעם השניה – כאשר הם רואים רעיונות מחברי הקבוצה האחרים. רעיונות שלא חשבו עליהם כי כל אחד שבוי ברעיונות שלו עצמו.

כדי שהתלמידים אכן יהנו האחד מהשאלות והרעיונות של השני, אני נוהגת לאסוף את כולם מספר פעמים במהלך השיעור. בעצם, אני אוספת אותם בכל פעם שעולה נושא שאמור לעניין את כולם.

 כמו שלכל תלמיד האופי והיכולת שלו, כך לכל מורה האופי והיכולת שלו. והווראה אישית איננה בהכרח קשה משיטת הוראה אחרת. לי יש קושי להכריח את כל התלמידים לעסוק באותו תכשיט. קל לי יותר ללכת עם התלמידים ובאמצעות רצונותיהם ורעיונותיהם ללמד אותם את החומר הנדרש. אבל מה שממש ממש חשוב לי, מבלי להפחית מחשיבות החומר שבתוכנית הלימודים - שהתלמידים ירכשו ממני את ההנאה מהצורפות.