משל פיל אגדה הודית עתיקה היה היה פעם כפר הודי, שכל התושבים בו היו עיוורים. יום אחד הלכו לטייל שישה אנשים מהכפר, בדרך פגשו איש רוכב על פיל. האנשים שמעו בעבר על פילים, אך מעולם לא התקרבו לבעל חיים כזה, עכשיו ביקשו מהרוכב להרשות להם לגעת בחיה האדירה. הם רצו לחזור לכפר ולספר לכולם איך נראה פיל. הרוכב הסכים והוביל כל אחד מששת האנשים לחלק אחר בגופו של הפיל. העיוורים נגעו בחיה וליטפו אותה עד שידעו איך נראה פיל. הם חזרו לכפר נרגשים כדי לספר על חוויותיהם. אנשי הכפר התאספו סביבם לשמוע על הפיל. האיש הראשון, שמישש את החזה של הפיל, אמר: "הפיל הוא כמו קיר גדול ועבה!" "שטויות," אמר האיש השני, שנגע בחטים (בשיניים) של הפיל, "הפיל קצר למדי ומעוגל. הוא חלק מאוד וחד. לא הייתי משווה פיל לקיר אלא לחנית!" האיש השלישי, שנגע באוזנו של הפיל, לא הסכים לדבריהם ואמר: "הפיל אינו דומה כלל לקיר או לחנית, הוא דומה לעלה ענק עשוי משטיח צמר עבה. הוא זז כשנוגעים בו." "לא נכון!" אמר הרביעי, אשר ליטף את החדק, "אומר לכם איך נראה הפיל – הוא דומה לנחש ענקי!" החמישי הביע התנגדות נמרצת. הוא נגע באחת מרגלי הפיל וסיכם: "הפיל עגול ועבה כמו עץ." העיוור השישי, שניתן לו לרכוב על גבו של הפיל, מחה: "האם אף אחד מכם אינו יכול לתאר נכונה את הפיל! הרי הוא כמו הר ענק מתנודד מצד לצד!" ועד עצם היום הזה העיוורים ממשיכים להתווכח, ואף אחד בכפר אינו יודע איך נראה הפיל. כך קורה כאשר אנו מתווכחים האחד עם השני. כך קורה כאשר אנחנו שופטים ומבקרים את האחר, לרוב הידע שלנו עליו קטן ביותר ועל סמך המידע הקטן הזה אנו מחליטים ושופטים. לא מזמן ישבתי עם מכרה בערב משותף, בערב זה היו מוזמנים אנשים נוספים ואחת מהמוזמנות לא הפסיקה לצחוק כל הערב. המכרה שלי חשבה שהיא צוחקת עליה, מאוד נעלבה ממנה ושפטה אותה בחומרה. היא לא ידעה שאישה זו מטפלת בילדה בן ה-10 חולה סרטן כבר שנה שלמה ולאחר שבוע מאוד קשה שהיה לה, היא הרגישה שחרור ושביב של שמחה נכנס אל חייה. זכור לי כילדה בקיבוץ איך היינו יושבים, חבורה של ילדים ונותנים "ציונים" לתלבושת הכי מכוערת בכל יום שישי בחדר האוכל. כמה פחדנו להיראות שונים וחריגים בלבושנו. לא פעם ראיתי אנשים שהיו צריכים להדוף ולהלחם בדעות קדומות ותדמית שלילית אשר הודבקו להם על ידי החברה וחסמו את התקדמותם בחיים. מיקרים כאלו ודומים להם קורים לנו מיידי יום, אין יום שבו שאנו לא שופטים ומעבירים ביקורת על הזולת . אנו יכולים לשנות זאת על ידי מודעות לסבל ולחוסר צדק אשר נגרמים לאחר בכך שאנו שופטים אותו. בכל פעם שעוברת מחשבה ביקורתית במוחנו, נעצור רגע, נבחן את עצמנו, האם אנחנו צודקים? נשנה את החשיבה לחיובית ובכך נזמן את החיובי. תמירה ציירת מנחת ציור אינטואיטיבי מטפלת בנשימה מעגלית מודעת