היי עדי
קודם כל אני רוצה לומר שמאד נהניתי מהפגישות איתך למרות הנסיעות המייגעות...
הגעתי אליך בתקופה קשה בחיי .. אני הרגשתי מותשת גם פיזית וגם נפשית. הרגשתי שאני רוצה לפנות בחיי יותר מקום לעצמי, לדברים שאני רוצה לעשות, לתחושות שאני חשה, וגם להשתחרר מהתלות בבתי ומהטיפול האינטנסיבי מדי בה.
בשיחות אתך הבנתי, שלמצוא חיים לעצמי, אין פירושו להזניח את בתי אלא להיפך: ככל שחיי שלי יהיו מלאים ומספקים יותר, כך יוכלו גם חייה שלה להיות טובים ושלמים יותר.

בשלב הראשון של האימון הגדרתי לעצמי מה הם הדברים שיגרמו לי הנאה בחיי.
אחר כך ציירתי לעצמי תמונת חיים שהייתי רוצה שיהיו לי "כשאהיה גדולה".
השלב הבא היה, תחילת היישום של תמונת החיים הרצויים האלה.

כיום אני מרגישה שיצאתי לדרך חדשה. שלמדתי שאין צורך להיפגע אם אני לא רוצה להיפגע. שאני יכולה להרשות לעצמי לעשות דברים שגורמים לי הנאה. שאני יכולה לפתוח בשיחה עם אנשים ושום אסון לא יקרה ואפילו אפשר להנות מזה...

גם ה"היפרדות" מבתי מתקדמת לכיוון של יותר השתתפות שלה במתלות הביתיות, יותר יציאות שלה ושלי כל אחת לעיניניה שלה, וגם שיחות פחות טעונות רגשית ויותר מעניינות ונינוחות.

ברור שעדיין יש הרבה על מה לעבוד, ויש הרבה מקום לשיפור, אבל נדמה לי שהכיוון עכשיו יותר ברור, ומאחר שאני יודעת, שתמיד אוכל לפנות אליך בשאלות, ושתמיד תהיי שם כדי לתמוך ולהדריך, אני מאד רגועה ובטוחה בדרכי החדשה.

המון תודה לך על הנעימות והאסרטיביות.