את המאמר הזה אפתח בשאלת השייכות הגדולה:

מה זה אומר להיות שייך? מה זה אומר להשתייך?

ביום יום אני נפגשת במטופלים, חברים, בני משפחה ומכרים אשר עוסקים בשאלות סביב השייכות שלהם בתוך החיים. האם יהיו בזוגיות או יישארו לבד? האם יעבדו  במה שהם באמת אוהבים? האם יצליחו להרגיש נינוחים בסיטואציות חברתיות? האם יגיע היום בו יעשו את מה שהם באמת רוצים? יעבדו בעבודה המתאימה להם? יגורו במקום שטוב להם? יהיו עם בן זוג התואם להם? יעזו לממש חלומות? האם יפסיקו לרצות את בן הזוג, את המשפחה והחברים? האם מתי שהוא ירגישו שייכים? 

בנימה אישית  

כל כך הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה אני כאן? מהי משמעות החיים שלי? האם חיי מסתכמים במגוון האירועים והחוויות שצברתי והם אלה המגדירים אותי והופכים אותי למי שאני?

בילדותי לא הרגשתי שייכת למשפחה הגרעינית שלי, הרגשתי בעיקר שונה וכל הזמן חיפשתי להשתייך למקומות. בעוד ביתי היה עסוק בהתמודדות עם קשיים, אני הרגשתי שלא רואים אותי ולכן, כמעט בלית ברירה, התחלתי לחפש בית אחר.
חיפשתי מקומות בהם אוכל להרגיש אהובה, מקובלת ומוערכת, כדי להרגיש שאני חלק. רציתי לקבל אישורים מהחוץ כשלמעשה הרגשתי לבד.
היה פער תמידי בין המציאות החיצונית שהייתה לרוב שוקקת ומלאת חיים לבין תחושת הבדידות שחשתי בתוכי.

במהלך השנים נחשפתי לצורות חיים שונות, ניסיתי לסגל התנהגויות זהות לסובבים אותי בכל מקום חדש אליו הגעתי וזאת כדי להיטמע. לעיתים הצלחתי, אך לרוב השוני שלי מצא דרכו החוצה; בין המשפטים, ההתנהגויות, הלבוש, העוצמות הרגשיות שהיו מקבלות חיים וצובעות את המרחב שלי בצבעים שונים. שוני שהיה לי קושי לקבל ולהסתיר

אנחנו כל כך חוששים מהשוני שלנו, מהייחודיות המגדירה אותנו, חוששים שאם נהיה מי שאנחנו ונביא צבעים שונים למפגש עם העולם אולי יצחקו עלינו? יעליבו אותנו? ידביקו לנו תווית של מישהו מוזר? אחר? לא נורמלי?
האם יקבלו אותנו כמו שאנחנו או שנחווה דחייה ונרגיש לבד?
השאלה האמיתית האמורה להישאל היא האם אנחנו מוכנים להכיר בייחודיות שלנו ולקבל אותה בתוכנו.

הפחד מרחיק אותנו מהשייכות שלנו לעצמנו. אנחנו מרגישים מנוהלים על ידי המחשבות שלנו העוטפות אותנו בבועת רגשות שגורמת לנו לטבוע בים של אשליות וחששות המשכיחות מאתנו את האמת הפנימית שלנו והדרך בה אנו באמת רוצים לצעוד ולממש בפועל את המאווים והרצונות שלנו.

בתחילת שנות העשרים חוויתי מספר חוויות שגרמו לי לנסות להבין בפעם הראשונה בחיי מי אני?
החל מאותה הנקודה התחלתי את החיפוש אחר השייכות שלי לעצמי.

אחרי כל כך הרבה שנים בהן ניסיתי להתאים את עצמי לעולם החיצוני דרך וויתור עצמי, החל תהליך של הקשבה וגילוי; מה מתאים לי? ומהי הדרך בה אני רוצה להתנהל ולפעול.
השייכות שלי לעצמי החלה מתבססת תוך צבירת חוויות ודרך שאלות רבות אשר נשאלו; מתוך ריק מוחלט אל תוך הרפתקה של גילוי עצמי, מה שהוביל לחיים צבעוניים ומלאי עניין.

שייכות

בתהליך מציאת השייכות האישי שלי נקלעתי למפגשים שונים עם קהילות שונות. מצאתי את עצמי יותר ויותר מתחברת לאנשים מקצוות החברה. הרגשתי שכל אחד מביא אתו את הצבע הייחודי שלו ושלכולם יש מקום .הרגשתי שחרור אדיר מהביקורת שחוויתי בתוכי לאורך השנים כלפי השוני הקיים בי, כלפי הקושי לקבל את עצמי וכלפי הניסיונות שלי להיות תואמת לנורמות שהחברה הכתיבה סביבי.
נוצר מרחב של אמון וביטחון בתוכי שגרם לי לראשונה בחיי להרגיש יציבות והרגשה שאני לא לבד יותר כי יש לי אותי.
המפגש עם הסביבה הפך למשוחרר ונעים , הרבה דלתות נפתחו לעשייה משותפת, ליצירה, לשמחה גדולה וקבלה בדרך שבחרתי לעצמי.

אחד הכלים החשובים ליצירת שייכות היא הקבלה העצמית המתאפשרת כשאנחנו למדים להסיר את הביקורת העצמית המבטלת כל פעם מחדש את האותנטיות והיצירתיות הקיימות בנו.

הגילוי העצמי מביא אתו רצף ובנייה של אמון, ביטחון ויציבות המאפשרים לנו להתעורר למקום הילדי הקיים בנו ולגלות עניין וסקרנות בחיים, לנסות ולהתנסות ממקום שמשחק ,נהנה ונחשף לעוד ועוד רבדים הקיימים בנו ובסביבה שלנו.

לצד ההקשבה לעצמי וההליכה במסלול בו בחרתי, עלו גם ספקות לגבי הדרך, החשש שהדרך אותה בחרתי לעצמי היא לא הדרך של כולם ולא ללכת בדרך של כולם משמע שאני לא חלק ואם אני לא חלק כנראה שאין לי מקום. אבל אז עלתה בי השאלה: חלק ממה?

הרי בפועל אם נסתכל סביבנו גם כשאנחנו נמצאים עם עוד אנשים בעבודה, בלימודים, בבית, אנחנו קודם כל עם עצמנו. אנחנו יכולים להיות במקום הומה אדם, מסיבה שמחה עם מוסיקה מקפיצה, מלא חברים ולהרגיש הכי לבד.

החשוב מכול הוא להבין שאנחנו קודם כל לעצמנו, לא ממקום אגואיסטי אלא ממקום של הקשבה וחיבור למה שקורה בתוכנו לפני הכול.
ככל שאנחנו לומדים להשלים ולקבל את עצמנו נוצר מרחב של אהבה המולידה חופש ונינוחות ובאמצעותן הרגשת הלבדות מתפוגגת והופכת למפגש חברי עם עצמנו.
כעת לכל מקום שנגיע, נרגיש לפני הכול נוכחים ובזרימה הטבעית נוכל לבחור למי לחבור על סמך מכנה משותף שיכול לייצר עניין ויצירה.

בין שייכות להשתייכות

השתייכות היא תוצר ישיר לתחושת השייכות שלנו לעצמנו המתקיימת בהרגשת החיבור בין הנשמה, הרוח והנפש כיחידה אחת וההכרה בערך העצמי, ככל שאנחנו מבינים את עצמנו, אנחנו מעמיקים אל הערך העצמי ומשם השייכות בונה השתייכות. אנחנו מזהים את המקומות בהם אנחנו מוצאים מכנה משותף ועניין המובילים לחיבור הדרגתי והרגשה של יחד. 

מה מקשה עלינו להרגיש שייכים לעצמנו? מה מרחיק אותנו מלהיות מי שאנחנו?

 ייחוד מול זהות חברתית

החיפוש אחר הייחוד הקיים בנו לא אחת מאיים על הזהות החברתית שלנו.
יש את הרצון ללכת בדרך בה צועדים עוד אנשים בכדי להרגיש ביחד. הרצון להתאים את עצמנו לחברה שלא ממקום המכיר בעצמו ומחובר לעצמו יוצר מאבקים פנימיים והתרחקות אשר מטשטשת את תחושת השייכות אליה אנו כמהים.

בעידן המאופיין בקצב מהיר, כמות גירויים גדולה, פייסבוק, אינסטגרם, תרבות אינסטנט בה כל צעד ושעל מונצח, אנחנו לא אחת מוצאים את עצמנו עסוקים בלהדביק את הקצב ולהתאים את עצמנו לתבניות החברתיות החדשות שנוצרו.

הצורך לשתף, להראות, לצלם בכל רגע נתון את עצמנו במקומות בילוי, ברגעי הצלחה, במעברי דירה, בנסיעות לחו"ל, הצורך העז להיחשף מייצר השוואות חסרות תקדים ביחס לנראות, להצלחה, לחומר, לכסף וזה מסמה את עינינו מהאמת. הצורך הזה הוא תוצר של הפחד שלנו להרגיש לא שייכים, לא להיות חלק ומכאן שאנחנו פחות מוצלחים, פחות שווים ומלבה את ההרגשה שאנחנו מחוץ למשחק. לכן כשנצא לארוחת ערב רומנטית נדאג לבקש מהמלצר לצלם אותנו ונעלה את התמונה לפייסבוק, לכן נעשה סלפי בדרכנו לעבודה ונשתף את זה באינסטגרם, נעלה פוסט לפייסבוק ונבדוק כמה לייקים קיבלנו.  

כשאנחנו לא מצליחים להדביק את הפער אל מול החברה לעיתים מתעוררת הרגשה של כישלון  ביחס למקום שבו אנו נמצאים, אבל אם נעצור לרגע ונקשיב לעצמנו ייתכן ונגלה שהקצב שלנו קצת שונה והצרכים שלנו אחרים, ואולי מתאים לנו לפעול באופן קצת אחר מהסביבה כרגע ואולי בשלבים אחרים נמצא את עצמנו במקום דומה.
החשיבות של הדיוק בהגדרה של- מה מתאים לי כעת? מה יותר נכון לי ברגע זה?
הקשבה לאמת הפנימית שלנו מובילה לנאמנות לעצמנו ומכאן לנאמנות לשלל הבחירות שנעשה במהלך חיינו.

לסיכום

השייכות שלנו לעצמנו היא הבסיס לחיים טובים ומאושרים. ככל שנסכים ונשכיל לקבל את עצמנו באהבה וחמלה נוכל לחיות בשלום עם עצמנו ועם כל מי שנפגוש בדרכינו, נוכל לקדם את הרצונות שלנו לגדול ולהתפתח עם כל יום שעובר מתוך סקרנות ושמחה על עצם היותנו קיימים.