ביעור חמץ
אחד המנהגים, הזכורים לי עוד מימי ילדותי בבית הוריי וקשורים בערב פסח, הוא מנהג ביעור החמץ. המסר של ביעור החמץ ידוע. אם נמשיל את אותו ביעור חמץ אל מערכות היחסים שאנו מנהלים הרי שביעור החמץ מתבקש לא פעם גם שם. על מנת לייצר התחדשות ושינוי בקשרים קיימים שלנו, קשר
חברי, עסקי או רומנטי, עלינו לבער את החמץ שבתוכנו כלפי אותו אדם וזאת, על מנת לפתוח דף חדש ביחסים עמו. אם מדובר בבן זוג שהוא פרטנר למסע חיים, ביעור החמץ הופך להיות חיוני עוד יותר.

ביעור החמץ מתחיל אם כן, בתוכנו. באותה החלטה שלנו, בינינו לבין עצמנו, לטהר ולעשות ניקיון יסודי של רגשות שליליים כגון; עוינות, קנאה, טינה, תחרות, נחיתות, האשמת הזולת, האשמת עצמי ועוד. יש כאלה ששומרים על כל הרגשות ההרסניים הללו בקנאות רבה, וממשיכים לדבוק באותם
דפוסי התנהגות אשר יוצרים מתח וריחוק בינם לבין סביבתם. התוצאה היא כמובן, הרסנית למערכות היחסים שלהם. דבקות באותם רגשות שליליים דומה לצעידה במקום. צעידה שהיא למעשה תקיעות, אשר מקורה בעבר ואיננה מקדמת אף אחד מהמעורבים. יתירה מכך, הדבקות באותם רגשות שליליים איננה
מאפשרת פתיחות למערכת יחסים מתוקנת, טובה יותר.
בעיניי, הדבר שניתן לאמץ מאותו ביעור חמץ, הוא עיקרון הניקוי הפנימי.
על מנת לאפשר לכל סוג של מערכת יחסים, להיות טובה יותר, עלינו ללמוד להיפטר מאותם רגשות הרסניים. כשנדע לקבל את עצמנו/זולתנו ולמחול לעצמנו/זולתנו, נצליח לטהר את פנימיותנו. רק אז, כשאנו נקיים וטהורים בפנימיותנו, נוכל לצאת לדרך חדשה ולנהל מערכות יחסים משופרות ומספקות
יותר.

יעל זיו, 
עו"ד ומגשרת דיני משפחה
נייד: 050-3656663