כמה מילים על היחס שלנו לרוח ציטוט מסיפרו של אקהרט טולה - ארץ חדשה
- כאשר אתם נושאים את מבטכם לשמים הבהירים בלילה, אתם יכולים להיווכח בקלות באמת שהיא בו זמנית פשוטה בתכלית ועמוקה בצורה יוצאת דופן.מה אתם רואים?את הירח, הפלנטות, הכוכבים,את שביל החלב הזוהר..אז ממה עשוי היקום?אם נשימתכם אינה נעתקת כאשר את מסתכלים הרחק בחלל בלילה בהיר, אינכם מסתכלים באמת, אינכם מודעים למוחלטות של כל אשר בו.אתם ודאי מסתכלים רק באובייקטים, ואולי מנסים לכנותם בשמות אך אם חוויתם מעודכם התפעמות בהביטכם אל החלל, אם הרגשתם יראת כבוד נוכח מסתורין בלתי נתפש זה, הרי ויתרתם לרגע על תשוקתכם להסביר ולתייג ונעשיתם מודעים לא רק לאובייקטים בחלל, אלא גם לעומק האין סופי של החלל עצמו.ודאי נעשיתם דוממים מספיק בתוככם כדי להבחין במרחב עצום שבו קיימים אינספור עולמות אלה. תחושת היראה אינה נובעת מן העובדה שישנם ביליוני עולמות ביקום, אלא מן העומק שמכיל את כולם.מובן שאינכם יכולים לראות חלל, וגם לא לשמוע אותו, לגעת בו, לטעום או להריח אותו,אז איך אתם יודעים שהוא קיים?מהות החלל היא לא-כלום, לכן הוא אינו "קיים" במובן הרגיל של המילה. רק דברים - צורות - קיימים. אפילו הכינוי חלל יכול להטעות, כי באמצעות כינויו בשם אתם הופכים אותו לאובייקט.בואו ננסח זאת כך: יש בכם משהו שחש קרבה לחלל, וזו הסיבה לכך שאתם יכולים להיות מודעים לו.מודעים לו?זה לא לגמרי נכון. איך אתם יכולים להיות מודעים לחלל אם אין בו דבר שאפשר להיות מודעים לו?התשובה פשוטה אך עמוקה. כאשר אתם מודעים לחלל, אתם לא באמת מודעים לשום דבר מלבד למודעות עצמה - החלל הפנימי של התודעה. באמצעותכם החלל נעשה מודע לעצמו.כשהעין אינה מוצאת דבר לראותו, אותו לא כלום נתפש כחלל. כשהאוזן אינה מוצאת דבר לשמוע, אותו לא כלום נתפש כדממה. כשהחושים, קולטני הצורה, פוגשים בהעדר צורה, הצורה פוסקת לערפל את התודעה המודעת חסרת הצורה שממנה נובעות כל התפישות והחוויות.
קורא בכף ידך
כשאני קורא בכף ידך אני רואה מעבר לידיים, את מהות האדם ורבדיו.