הנמלים הופיעו אצלי במטבח.. במרץ הן סוחבות מזון מצד אל צד. אינן נחות לרגע.

גם אם אזיז אותן תחזורנה לטור, להמשיך לסחוב את משאן. 

נזכרתי בפסוק: "לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם!". (משלי ו ו)

אז לא הלכתי אל הנמלה, היא באה אליי. הבטתי בה: קטנה כל כך. עיקשת.

"הנמלים עם לא עז, ויכינו בקיץ לחמם" (משלי ל כה)   

גם מהנמלה הקטנטנה והרדופה הזו אני יכולה ללמוד: על תכנון, על חיסכון, על המחשבה לעתיד. 

חבל שאיננו יכולות לחיות ביחד במטבח היא עם החריצות והתכנון שלה, ואני עם הבלגן והחלומות שלי...

קטע מתוך היומן השבועי לנשים המדריך ניהול תקציב ברוח היהדות