מלכודת היחסיות - רוב האנשים חושבים על מחירים באופן יחסי. כלומר לראות על החצאית טיקט עם מחיר 430  ולשלם  149 זוהי עסקה מצוינת!!!???? לכן נקבעים המחירים על רף גבוה, ואז ניתנת הנחה כשאנו רואות כמה "הרווחנו" ואנו סבורות שהננו "קונות חכמות", כי נדמה לנו שקנינו מציאה.

אנחנו נופלות בקלות רבה אל "מלכודת ההשוואות", אבל ההשוואה לא תמיד ממקדת אותנו במקום הנכון. עלינו לראות רק את המחיר המופיע על הטיקט ולא כמה היה כתוב ומחוק. כלומר, האם החצאית שווה 149 , האם יש לי כרגע 149 לשלם על החצאית? והאם זוהי גחמה של אותו הרגע... או שגם מחר אהיה מוכנה לשלם מחיר דומה על החצאית.

סיפרה לי תלמידה כי הגיעה לקניון. על אחת החנויות שלטים מאירי עיניים 70% הנחה, מחר סוגרים! נו כמובן שיש למהר ולהתחיל לאסוף לסלסלה גדולה כמה שאפשר. החנות מלאה אנשים. תלמידתי היקרה מתחילה לאסוף "לפני שייגמר". מגיעה לקופה המחיר 456 . מוציאה כרטיס אשראי. הקופאית אומרת ניתן לשלם רק במזומן. תלמידתי היקרה לא אומרת נואש. מבקשת / מתחננת כי ישאירו בצד את הסחורה שלה ורצה לכספומט.  והכספומט, כאילו לא שמע על ההנחה הגדולה והעסקה החשובה, מסרב להוציא כסף. זהו. הלכה העסקה הנהדרת.  מחר יהיה מאוחר מידיי... לאחר חודש היא מגיעה שוב לקניון. שוב השלטים הגדולים.. "רק היום".. 

ועל זה נאמר: הכסף אומנם אינו צומח על העצים, אבל לעוף הוא יודע...