פרשת בא

בפרשת בא מתקרב התהליך יציאת מצרים לשיאו....ולאורך כל הפרשה חוזר הכתוב פעם אחר פעם  על המילים זיכרון ותפקידנו לזכור את מה שקרה אז...ביום הזה, כלומר היום. אצלנו.

פרק יב

"יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, ... " ...

  יז .....כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה,.. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, "

" מא ; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה,..."

" מב ... הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה,..."

נא "וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:.."

פרק יג

ג" ... זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה .."

 ד "הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב. .."

נשאלת השאלה כיצד נוכל לזכור משהוא שלא הינו נוכחים בו, לא ראינו אותו ולא חווינו אותו ?  לצלילים מקצבים וגוונים מוזיקאליים יש כוח שימור של זמן מקום ושם. כאשר מוסיקה נכתבת בהקשר חיים כל שהוא יש לה את כוח שימור האנרגיה הזיכרון והתודעה שלנו לאורך הדורות. אנו יודעים איך הקשבה לשיר או יצירה מוסיקאלית מפעם מעוררת בנו רגשות, זיכרונות ותחושות שלעיתים שחכנו על קיומם. אנו יודעים כיצד יצירה מוסיקאלית מאפשרת לנו לתאר בפרטי פרטים את המקום האנשים והאירוע בו שמענו אותה , במידה והייתה משמעותית עבורנו. כיום כאשר המוסיקה כל כך נגישה איכותית וקלה לתפעול, אנו יכולים בעזרתה להביא את הזיכרון ל - עצם היום הזה. אנו יכולים לחוש בכל מעודנו את הנוכחות של אנשים, קולות ורגשות שהיו אז ונשתמרו ליום הזה. הציווי זכור את היום הזה יכול לקבל ממשות דרך כוח שימור האנרגיה של המוסיקה. אנו מאפשרים לצלילים למקצבים ולגווני המוסיקה לעורר אותנו להזכיר לנו ולאפשר לנו להביא את הזמן ההוא לעצם היום הזה.