פרשת בשלח

כמה עניינים מוזיקאליים  לנו בפרשה זו

ראשית לאחר מעבר ים סוף פרק טו כתוב..." אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה...."

ובהמשך"... וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת הַתֹּף-בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.   וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה ..."

טבע האדם שכאשר הוא בשמחה גדולה השירה והנגינה מהווים עבורו כלי לביטוי. מדוע יש בנו את הצורך להביע שמחה דרך קול שירה ונגינה ? אולי מכיוון שמוסיקה היא שפת הרגש, היא גם יודעת לבטא וגם יודעת לעורר את הרגש. בנוסף להיותה שפת רגש, היא גם שפת הגוף הפיזי, נוכל לראות כיצד התוף והמחול השזורים אלה באלה מרוממים את הגוף. תוף הוא כלי קצב, כלי של מפעם, ופעמה.  גוף האדם בנוי כולו מקצב ופעמה, לכן  כאשר אנו רוצים לחבר את הגוף לשמחה ולא רק את הרגש, נשתמש בכלי ההקשה למיניהם. הכתוב בתנ"ך חוזר יותר מפעם אחת על כיצד הגוף הפיזי מגיב לקצב התיפוף.

בהמשך מגיע הפסוק..." וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו...", מדוע משתמש הכתוב בביטוי "שמוע תשמע לקול" ומייד אחר כך  "והאזנת למצותיו."..? ההסבר שלי הוא שהאזנה מתבצעת מהחוץ פנימה . האוזן החיצונית מאזינה ומעבירה פנימה לעולם של האדם. הביטוי של השמיעה לקול, כפי שכבר כתבתי, מביא לידי ביטוי שמיעה פנימית המבטאת במילים או מעשים חיצונים. באמצע המשפט מופיע  מראה העיניים הנותן ממשות בחוש היוצר ממשות לעובדות.

אם נוכל להאזין למוסיקה מהאוזן החיצונית, ומצד שני לשמוע את קולה הבא  מבפנים. חווית המוסיקה מתרחשת במלואה.