מלים מעצבנות

(מדור דומה לזה נכתב לפני מספר שנים בעיתון "הארץ" על ידי חגי חיטרון)

הבנתי - סביר להניח שקרה לכם המקרה הבא: אתם משוחחים עם אדם אחר, פנים-אל-פנים או בטלפון, ובממוצע פעם במשפט הוא אומר לכם את המילה "הבנתי". האם יש בכלל צורך להסביר את המשמעות של מאורע כזה? ברוב המקרים אותו אדם לא הביו חצי ממה שאמרתם, ממש כמו אדם שהולך ברחוב וצועק "אני לא גנב".

להפנים - זיגמונד פרויד היה מתהפך בקברו, אם לא היה חושש מן המשמעות הסמלית של התהפכות כזו: במקור המושג "הפנמה" התייחס להתקדמות בטיפול פסיכולוגי, ולא ולהבנה פשוטה ויומיומית. במקרה שנכתב בעיתונות משפט כמו "ראש הממשלה עדיין לא הפנים את העובדה שהוא זקוק לתמיכת המפלגה במהלכיו", מדובר בסך-הכול בניסיון של הכותב להציג את דעותיו הפרטיות כתורה מסיני שאסור לאף-אחד לערער עליה.

מפגר, לדפוק, וכו'  - אפילו פדריקו פליני, מגדולי הבמאים הריאליסטיים, אמר פעם שאסור לסרט להיות ריאליסטי מדי, מכיוון שבמקרה כזה אנשים צריכים ללכת לסרט אלא יוכלו לרדת ישר לרחוב. כיום ישנם עיתונאים שיורדים לרחוב באופן הרבה יותר גרוע מאי-אלו במאים אירופאים ומעלים על הכתב מלים שמקומן אולי בשיחות עם חברים, במגרש כדורגל או בשוק, אבל בודאי שלא מעל דפי העיתון, כולל במקרה שהן מובאות במסגרת ציטוט. במיוחד מוזרה הופעתן במקומונים תל-אביביים מסוימים, שמתיימרים לשאת ברמה את דגל ה"תקינות הפוליטית", לפעמים על-ידי אותם כותבים עצמם שמשתמשים במלים אלה.

מיתולוגי - כל תכנית טלוויזיה מלפני יותר מ-10 שנים, שזכתה להיות מוקרנת שבועיים לפחות, זוכה אוטומטית לתואר "מיתולוגית".

אל. איי - לוס אנג'לס היא העיר היחידה בעולם - או לפחות בארצות הברית- שמקובל להזכיר את שמה בראשי תיבות לא רק בכתיבה אלא גם בדיבור. אלא שבשפות אחרות, כולל בעברית, חייבים להודות שביטוי כמו אל-איי נשמע קצת מוזר שלא להגיד מגוחך, בייחוד לאור העובדה שאף עיר בארץ לא מוזכרת בראשי תיבות בשפת הדיבור. אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם באל.איי, תגידו לו שנסעתם לי-ם בשביל לבקר בכותל.

מגניב/מטריף/אלוהי/מטמטם/גאוני - ביטוי החביב במיוחד על מבקרי מסעדות שכביכול כבר הרגישו כל טעם אפשרי.

כאמור - אם נתקלתם במילה "כאמור" בפסקה מסוימת, כנראה שלדעת הכותב שכחתם מה קראתם בפסקה הקודמת לפני כמה שניות.

סוף סוף - במקור, מציין פעולה שנעשתה אחרי שחיכו לה זמן רב. אבל כאשר מופיע בעיתונות משפט בנוסף "סוף-סוף בוצע/בוטל הסכם" אין כאן יותר מאשר ניסיון פרימיטיבי של הכותב לכפות את דעותיו הפרטיות על הקוראים בלי שום נימוק.

ללא ספק, כידוע - מאמר שיגיע למערכת כתב-עת מדעי עם ביטויים מהסוג הזה יושלך מיד לפח, ולא לחינם פוסל המטיף אמנון יצחק את המדע באומרו ש"ספק שווה בגימטרייה עמלק" (ו"אמנון יצחק שוה בגימטרייה ל"אפס ובור" אבל זה כבר עניין אחר). בעיתונות היומית, לעומת זאת, לא רק שביטויים כאלה מותרים, הם אפילו רצויים; מי הם הקוראים שיטילו ספק בידענותו של הכותב, המגיע למאות אלפים אם לא מיליונים של קוראים.

נאראטיב, שיח, ייצוג - כל מיני מילים מסובכות שחדרו לחיינו, עם מעבר המילון הפוסט מודרני, לאל ששואלים מה רע במונחים פשוטים כמו "גישה" או "השקפה" אפשר לתת תשובה אחת: אם ישתמשו במלים כאלה בעיתונות, יש סכנה שהקוראים יבינו מה כתוב.

שובר שתיקה - ביטוי המאפיין ראיונות "בלעדיים" עם פושעים, רמטכ"לים לשעבר, זונות-ממין-זכר ושאר טיפוסים יוצאי דופן מהסוג שהתארח אצל דן שילון. בדרך כלל יופיע ראיון כזה בצמוד להופעת ספרו החדש של המרואיין, שהוא אדם שלא הופיע בתקשורת מזה שנים, עקב נאמנותו לשמירת סודות המדינה או סתם מכיוון שלא היה לו מה להגיד. אשר לקוראים, אין להם מה לחשוש; הנאתם/סבלם מקראית הספר לא תיפגם בעקבות קריאת הראיון, מכיוון שבדרך כלל שניהם משעממים באותה מידה.  

מלחמה, להלחם - כל סכסוך לגבי מכונת כתיבה ישנה בין שני פקידים מתואר כ"מלחמה", מבלי להזדקק אפילו למונח הביניים "מאבק" מונח המזכיר שביתות או נושאים חברתיים. אלוהים ישמור. מלבד הבעייתיות של שימוש במילה "מלחמה" בהקשר של החיים האזרחיים, עלולה גם להיווצר קהות-חושים לגבי סכנת מלחמה אמיתית, או פאניקה בזמן שזו אכן תפרוץ. ואולי זו הסיבה שלפני כעשר שנים, היו כמה עיתונאים הטיפו לעזיבת תל-אביב או המדינה (!) בזמן מלחמת המפרץ.

אינסוף, מיליון שנה - מזכיר את אחת מתוכניות הילדים הישנות בשחור-לבן, שבה אמרו באחת ההזדמנויות : "אמרתי לך אלף מיליון פעם לא להגזים".

לא מזיז (למי?) - הביטוי המקורי מסמל גברים שאמרו על מאורע או אדם שלא מזיז להם איברים שהשתיקה יפה להם, כלומר מזלזלים בחשיבותו. אבל כאשר אותו ביטוי עצמו נאמר על-ידי בת המין היפה, ביטוי "לא מזיז לי" הופך מסתם גסות רוח לאפשרות מצמררת למדי: האם במסגרת התקדמות לקראת שוויון בין המינים צומחים איברים ונושרים אחרים? כי אם התשובה חיובית, הרי שדנה אינטרנשיונל לא היתה צריכה לטרוח בניתוח ואשפוז; השינוי היה קורה מעצמו.

אנרגיות - יש אנשים שלא מבדילים בין מרץ פיזי לבין הילינג, או בין בני אדם לגנרטורים, ולכן מצמידים להם ביטויים כגון "מלא באנרגיות חיוביות" או "נוזלות ממנו אנרגיות על סביבתו".  

מיגדר, ג'נדר - לכאורה, ביטויים שנועדו להסוות את המקור  הסקסואלי להבדיל בין גברים ונשים. למעשה יש בשימוש המופרז בביטויים אלה סתירה פנימית, או כמו שכתב הירחון הפמיניסטי "נגה":"לא חסר הרבה שיגידו על גבר ואישה שקיימו יחסי מיגדר" .

סדרתי - פעם נתנו לפושעים כינויים כמו האנס מתל-אביב או החונק מבוסטון, אחר כך הופיע הרוצח הסדרתי, כיום נדמה שיש פושעים סדרתיים בכל תחום; התיאור "סדרתי" מוצמד לרוצח, אנס, שודד, פורץ, כייס ולא ירחק היום שבו נשמע על "עובר באדום סדרתי".

תלך מפה - מעיד על שימוש יתר בזמן עתיד.

לתגמל - פעם עובדים קיבלו משכורות יותר גבוהה, אחר-כך במסגרת המעבר לשוק חופשי התחילו גם שכירים "להרוויח יותר", והיום נראה כאילו הגענו לשיא האבסורד, למרות שיתכן שעוד נעבור אותו; מי שעולה בדרגה, מתוגמל יותר כלומר לגמל וצומחת לו דבשות. 

99 (ו-99 אגורות), רק 500 דולר, א כולל אריזה ומשלוח, פלוס מע"מ - נסיונותיהם של סוחרים ממולחים לשכנע אותנו שכדאי לקנות אצלם עקב המחיר הזול נראים מגוחכים במיוחד, כאשר מסתבר מה עומד מאחורי הצעותיהם: מחיר שהועלה מ-80 ל-99 דווקא כדי שייראה כעסקה טובה, קביעת מחיר במטבע זר  בזמן שהאינפלציה בישראל נמוכה יותר מאשר בארצות המערב, עבירה על החוק כאשר לא מצוין המחיר המלא (במלים פשוטות-רמאות), ותוספת מחיר כאילו-עקב-מס, למרות  שהשינוי במס הוא פעם במספר שנים.

ממוצא מזרחי/אשכנזי - לאחר שהוכח סופית כשלונו של כור-ההיתוך, אם בכלל היה קיים אי-פעם, נראה כאילו בעיני כמה עיתונאים הפכנו למדינה בארצות הברית: אין עדות בארץ, אלא רק קבוצות-מוצא; שלמה בן עמי הוא "ממוצא מזרחי" מכיוון שנולד במרוקו שממזרח לנו, לעומת עוזי ברעם שהוא "ממוצא  מורכב" מכיוון שאביו היה אשכנזי אבל אימו באה ממשפחה ארץ-ישראלית ותיקה (ס"ט), ולפי אותו היגיון צריך להסיק שאחמד טיבי הוא ממוצא ערבי. מונחים אלה מוזרים בייחוד לאור העובדה שלפי כמה מחקרים הרוב המכריע של היהודים הם צאצאי מתגיירים: האשכנזים הם ממוצא כוזרי (שבט מונגולי-טטארי), המזרחיים ממוצא ערבי/צפון-אפריקאי, ודווקא חלק מן הפלסטינים הם צאצאי היהודים מתקופת בית שני שנטמעו בכובשים הערבים.  

אפרו/סיני/יליד אמריקאי - היו כותבים גם אירופאי-אמריקאי, אבל זה כבר לא היה פוליטיקלי קורקט.

אביבית פזטוקס-מלפפוני - מנהגן של נשים מהשכבות הגבוהות לשמור את שם משפחתן  מלפני הנישואין מוביל לתוצאות מוזרות למדי: ראשית, נשים החיות יחד עם בן-זוג ללא נישואים מוסיפות גם הן את שם משפחתו לשלהן, ואף הצליחו במקרה אחד לשכנע את שופטי בג"ץ שזו איננה הטעיית הציבור. שנית, לילדים החיים עם שני הוריהם הטבעיים יש שם-משפחה שונה מאשר לאמם, ממש כמו ילדים להורים גרושים. שלישית, ואולי מוזר מכל, בשנים האחרונות ישנם גברים ונשים שמוסיפים את שם משפחתם לפני שעוברת לזה הקיים, כמו גלעד גבעול-קתרזיס, אולי במסגרת חיפוש שורשים.

חמש טונות/עשר שקל - ביטויים שהיו מובנים, אולי, אצל עולים חדשים או ילדים בבית ספר יסודיים שעדיין לא למדו לספור בצורה נכונה, אבל לא אצל שאר האוכלוסייה. חשוד גם הביטוי  הנכון-כשלעצמו "שלושים שקלים" כאשר הוא בא מפיהם של אותם אנשים שעושים שגיאות בשאר המספרים. כנראה שהביטוי הזה נובע מדויק-יתר, ממש כמו בבדיחה הישנה  על "יש להעלות את משכורתו של כל קצין וכצין/כל קריין וחריין".

אחת לתמיד - מראה על עצבנותו של הכותב או הדובר, שכנראה כבר הסביר או הבהיר את אותו דבר חוכמה כה פעמים לאנשים שונים, ואין לו סבלנות לקהלו הנוכחי והמסכן שעדיין לא שמע את ההסבר המלומד.

יש"ע/שטחים כבושים  - כל תומכי הימין והשמאל למיניהם יכולים להירגע: לאזורים שמעבר לקו הירוק אפשר כבר לקרוא סתם "שטחים", מכיוון שבמילא חלקם הופך בהדרגה לסתם-מחוזות והחלק האחר הופך להיות חוץ-לארץ. אותו דבר לגבי הגול/הרמת הסורית.  

מילניום - מלבד העובדה שהאלף השלישי התחיל ב-1 בינואר 2001, ההתרפסות בפני האפיפיור בעניין שייכת בעיקר לאלה שמנסים להיות יותר קתולים ממנו כל תקופה של אלף שנה היא הרי מילניום בפני עצמה.

סלטים ומיצים (במלרע) - אותם בעלי מסעדות ומזנונים שלא אומרים מילה אחת בעברית נכונה, מתעקשים משום-מה להציע את מרכולתם בלשון מהודרת-עד-חשדנות. ואולי יש סיבה טובה להתנהגות זו: בדרך כלל בסלט יש קוליפורמים, המיץ עשוי מסוכר טהור בליווי אי-אלו כימיקלים וצבעי מאכל, ושניהם נועדו להסוות את הכמות הקטנה של בשר שמוגשת בתוך השמן.

מקק - קוף קטן וחביב במצוי בגיברלטר, ואין שום קשר בינו לבין חרקי-בית שונים, למרות כל השתדלותם של מתקני-היתר בשפה העברית שלא למדו את המילה "תיקן". מי שמוכרח לשגות, עדיף שיכנה את חרקי הבית במילה נפוצה וקרובה יותר למשמעות הנכונה "ג'וק" (חיפושית בשפה הרוסית). 

על לא דבר, אין בעד מה - קיימות שתי אסכולות באשר לביטויים מעצבנים אלה: המקילה, שטוענת כי המילה "בבקשה" נהייתה סתמית מדי כתגובה ל"תודה", והמחמירה שלפי טענתה אנשים כיום לא רוצים לומר אותה כדי לא להיות מנומסים-בחזרה במקרה שמישהו מנומס כלפיהם. בכל מקרה, "אין באדמה" (תרגום לקוי מאידיש) ו"עלודבר" לא מוספים הרבה למצב הרוח של מי שטורח להודות.

תבוא כל יום - ישנם ביטויים שאנחנו אומרים כשיגרה בלי להתכוון אליהם ממש, רק מתוך נימוס, כמו "להתראות" או "בתיאבון". אבל לבוא כל יום לאותה חנות או מוסד, זו כבר קללה.

פועם בחזהו לה יהודי חם - ביטוי בעייתי מכמה סיבות: ראשית, הלב יכול לפעום רק בחזה ולא בשום מקום אחר בגוף, אלא-אם-כן מדובר באיזו מוטאציה רפואית חדשה שאיננה ידועה למדע;  שנית, גם אם איברי הגוף מקבלים את דתו של בעליהם, אז למה מדברים רק על הלב כדתי אדוק;  שלישית, כל האיברים לא אמורים חמים אלא בטמפרטורה של 37 מעלות בקירוב, אחרת מדובר באדם חולה ביותר (או שגם קרי-דם כמו תנינים עברו לאחרונה גיור כהלכה וברית-מילה). ונקודה אחרונה: בלי להתייחס לטמפרטורת הגוף של לא-יהודים, האם יתכן שגם להם יש איברים כמו כבד נוצרי או טחול מוסלמי?

זכרים - כינוי למין החזק על ידי חלק יכיר מן הברנז'ה העיתונאית (אכן, ביטוי מעצבן בפני עצמו) כינוי זה חביב במיוחד על כותרות פמיניסטיות, בדיוק אותן אלה שמזדעזעות עד להיסטריה מן הביטוי "נקבות" כאשר מתארים  את בנות מינן. אגב, אף אחד פרט לקומץ מומחים לבלשנות לא היה יודע שמקור המילה "נקבה" הוא במילה "נקב", אילולא אותן כותבות היו מקפידות להזכיר עובדה זו שוב ושוב.

וכמו כן:

צבעים רכים

טיפוסי

עיצוב נקי

להתפנק

אוכל גורמה

חבל על הזמן ביטוי כל כך מעצבן, שחבל על הזמן בשביל להסביר למה.