להפסיק לעשן אמאל'ה איזה פחד...

כמו אצל כל המעשנים, גם את חיי ליווה הפרדוקס הניצחי מצד אחד מאוד אהבתי את הסיגריות ורציתי להמשיך לעשן, אך מצד שני כל כך רציתי כבר להפסיק עם זה...
לכן תמיד דחיתי את היום הנורא בתירוצים שונים ומשונים ובעישון של רק עוד סיגריה אחת לפני שאפסיק....

כי עכשיו להפסיק, זה לא הזמן הכי טוב, כי בדיוק היה לי לחץ בעבודה,  כי בדיוק הייתי לפני ארוע משפחתי חשוב, כי הייתי לפני חופשה עם חברות, כי שכנעתי את עצמי שאני בעצם לא מעשנת כל כך הרבה, ושיש לי אופי חזק וכשארצה להפסיק אני כבר אעשה את זה... 

כי וכי וכי וכי... ונשארתי מעשנת....

ברור שתמיד היתה איזו שהיא סיטואציה מלחיצה או משמחת שאפשרה לי לדחות את ההפסקה לזמן מאוחר יותר.

במקביל, לא יכולתי כבר להתעלם מהנזקים של העישון - הריח מהפה ומהבגדים, הביקורים התכופים אצל השיננית כדי להעלים את כתמי הניקוטין מהשיניים, השיעול, הלחץ בחזה... הרגשתי שאני מתבגרת מהר מדי.

היו ימים שידעתי שאני כבר לא נהנית מהעישון, בימים אחרים נשבעתי שאני נהנית מכל סיגריה וסיגריה.

היום אני יודעת שמאחורי כל התירוצים והסיפורים שסיפרתי לעצמי היה רק דבר אחד שהשאיר אותי מעשנת סיבה אחת בלבד -  פחד.

 

הפחד שהחיים לא יהיו מהנים בלי הסיגריות, הפחד להתמודד לבד עם מצבי לחץ, עם שמחה, עם שיעמום. הפחד לקנא בכל מי שנהנה מסיגריות לידי, הפחד שאצטרך לעבור איזושהי טראומה נוראית בשביל להפסיק לעשן הפחד שאף פעם לא באמת אצליח להשתחרר מאותו רצון לעשן.

זיכרונות של הניסיונות הכושלים להפסיק לעשן, סיפור על מישהו שהפסיק פעם ועד היום סובל או מתגעגע לעישון, אותם סיפורים על אנשים שהפסיקו ועלו במשקל בצורה דרסטית, או על אנשים אחרים שהפסיקו לצאת לשתות או לבלות במקומות שיש בהם מעשנים כדי להמנע מהגירוי.

מי רוצה בכלל לעבור את העינוי הזה?

ומילא לא לעשן יום, יומיים אבל לא להדליק עוד סיגריה במשך כל החיים זה כבר נשמע לי עינוי מתמשך, לבלות את כל החיים כשאתה רוצה לעשות משהו ואסור לך.
איזה פחד...

היום, 3 וחצי שנים אחרי, אני יודעת שכל  אותם פחדים נבעו מדבר אחד בלבד הסיגריה עצמה.
הרי לפני שהדלקתי את אותה סיגריה ראשונה לא היה לי כל קושי להנות מאירועים חברתיים, להנות מארוחה טובה או להתמודד עם מצבי לחץ בלי סיגריות, הכל השתבש ברגע שהדלקתי את אותה סיגריה ראשונה.
נכון שבחרתי להדליק את אותה סיגריה ראשונה אבל בהחלט לא בחרתי לעשן כל יום, כל היום מבלי שתהיה לי אפשרות להפסיק...

לקח לי הרבה זמן להבין שאני מכורה...

הקושי והפחד נבעו מהאמונה שיש כאן משהו לוותר עליו ושיש צורך להקריב את ההנאה שלי.
כל הסיבות שבגללן רציתי להפסיק לעשן רק הקשו עלי את  הפסקת העישון, הרי לא עישנתי בגלל הנזק הבריאותי, הסרחון והעלות הגבוהה...

רק כשהבנתי מה הסיבות העמוקות שבגללן אני כן מעשנת,

רק כשהסתכלתי על "התועלות" שבעישון והבנתי באופן מלא כיצד מלכודת הניקוטין עובדת רק אז נפל לי האסימון ולא היה יותר צורך במאבק, כוח רצון, ויתור, התמודדות או תחליפים למיניהם.

פשוט הפסקתי.

החיים ללא עישון הפכו להיות הרבה יותר טובים ממה שהיו בזמן שעישנתי...

היום אני נהנית יותר מאירועים חברתיים, מתמודדת טוב יותר עם מצבי לחץ ובכלל לא מתגעגעת לסיגריות. להיפך...

ישנן החלטות רבות בחיים שקשה לקבל ולעולם לא נדע אם קיבלנו את ההחלטה הנכונה, אבל יש החלטה אחת שיש בה רק יתרונות ואף לא חיסרון אחד... 

הבעיה היא שהפרדוקס עליו כתבתי בפסקה הראשונה, שני הרצונות שפועלים אצל כל מעשן,  תמיד יהיו קיימים.

עצתי לכם, אל תתנו לפרדוקס הזה לנהל אתכם.

רצון מלא להפסיק לעשן אף פעם לא יהיה. זו טבעה של מלכודת הניקוטין.

הדבר היחיד שצריך זה ראש פתוח שמוכן להקשיב לתכנים חדשים.

ראש פתוח יש?

מאחלת לכולנו שאיפות אויר טובות מלאות ובריאות

טלי עמנואל 054/4274452

האתר הרישמי של אלן קאר ישראל www.allencarr.co.il