שנת הלימודים והגנים התחילה בשעה טובה ומוצלחת.

הילד/ה המלאך שלנו עבר לגן חדש. אנחנו מתרגשים, שמחים וגם כמובן קצת חוששים.

איך הוא מסתדר שם? איך מתייחסים אליו?  האם רואים אותו שם ושמים לב אליו גם ברגעי מצוקה שקטים?  איך הוא מסתדר עם הילדים האחרים? מדוע קשה לו להיפרד בבוקר? ועוד...

ולא רק אנחנו מתרגשים... מובן שגם הילד מתרגש ואף חושש.
בואו נתבונן על זה קצת מקרוב וננסה להבין –

מה עובר על הילד בימים הראשונים בגן חדש?

בימים הראשונים בגן הילד נחשף לאין ספור דברים חדשים ולא מוכרים: גננות חדשות, ילדים חדשים, מרחב פיזי חדש, סדר יום חדש, משימות ודרישות חדשות להתמודד איתן, חוקים חדשים להפנים, לפעמים ריחות חדשים (זה נשמע פרט שולי אבל יש ילדים בעלי רגישות גבוהה לריחות וחידוש כזה יכול להיות אף הוא משמעותי עבורם),  ועוד ועוד ועוד.

בנוסף, הילד נחשף בימים אלה לביטויים רבים ועוצמתיים למדי של רגשות: רגשותיו שלו, הרגשות של הוריו ושל הורים אחרים, רגשות הגננות ורגשות של הילדים האחרים בגן.
הרגשות הרבים הללו צצים ועולים אצל הילד לאור כל החדש והלא מוכר הזה וגם בעקבות הפרידה מחיק ההורים.
התחושות והרגשות עצמם עשויים אף הם להיות עבורו חדשים ולא מוכרים.
הילד עשוי להמצא בליבה של סערת רגשות רבת גוונים ובמידה רבה מבלבלת, מערבולת שבה מעורבים שמחה, התרגשות, פחד, כעס, קנאה, געגועים, תחושות של יכולת ומסוגלות ("התבגרתי!")  לצד תחושות של אפסיות וחוסר אונים ("אני לא מבין/ לא מצליח..").
למעשה הילד חש בסיטואציה הזו רגשות שכולנו מכירים וחווים כשאנו מגיעים למקום חדש ולא מוכר, כשאנחנו מסתגלים למציאות חדשה.
אבל ההבדל בין החוויה של הילד בסיטואציה החדשה לבין החוויה שלנו הבוגרים במצבים דומים נעוץ ביכולת להתמודד עם הרגשות המציפים – להבין אותם, לבטא אותם ולווסת אותם. הבנה רגשית, ביטוי רגשי ווויסות רגשי הם שלוש המיומנויות שרוכשים ילדים במהלך ההתפתחות הרגשית שלהם.
פעמים רבות ילדים בגילאי הגן עדיין לא יודעים לקרוא לרגשותיהם בשמם ולבטא מילולית את מה שהם חשים. הם לא בהכרח יודעים לזהות ולתרגם את מה שמתרחש בעולמם הפנימי למושגים של רגש (כעס, עצב וכו').  הם פשוט חשים מערבולת מציפה ומבלבלת ולא מבינים מה מתרחש בתוכם. לעיתים, הם עדיין לא יודעים להסביר לעצמם (ובטח שלא לסביבתם) מה עובר עליהם וכך גם לא יודעים כיצד לעזור לעצמם בקבלה והכלה של הרגשות הללו וכיצד לווסת את עוצמתם ולשלוט בהתנהגות הנובעת מהם. זה ממש כפי שכאשר מישהו לא אומר לי מה הוא מרגיש קשה לי הרבה יותר לעזור לו להתמודד עם הרגש שהוא חווה. כך גם הילדים עם עצמם – עדיין חסרים להם כלים של הבנת הרגשות שלהם, הבעתם במילים ושליטה בתגובותיהם הרגשיות.

יש ילדים שבאופיים אוהבים דברים חדשים, או לפחות מתמודדים בקלות יחסית עם שינויים וחידושים (זו תכונה מולדת). החוויה של ילדים בעלי מאפיינים אלה עשויה להיות קלה יותר ואפילו מסקרנת, נעימה ומשמחת. הם פחות חוששים ממפגש עם ילדים חדשים, עם פעילויות חדשות, עם גננות חדשות וכו'.
לעומתם, יש ילדים שבאופיים מתקשים להתמודד עם דברים חדשים ומסתייגים משינויים בחייהם (גם זו תכונה מולדת), ולהם פאזל החוויות החדשות הרבות שבגן עלול להיות מאתגר וקשה יותר. ילד כזה בסיטואציה של כניסה לגן חדש עשוי לבטא בהתנהגותו גילויים של מצוקה והצפה רגשית. רגשותיו הקשים יכולים לבוא לידי ביטוי למשל בקושי בפרידה, בכי בפגישה המחודשת, עצבנות בבית, קשיים בשינה, רגרסיה להרגלים מהם כבר נגמל (כמו הרטבה מחודשת, צורך במוצץ או בבקבוק ועוד). באמצעות ביטויים התנהגותיים אלה הילד מבטא את אותם רגשות מציפים ובלתי מובנים.

ישנם עוד מאפייני אישיות מגוונים הקובעים את טמפרמנט הילד ומשפיעים על האופן בו הוא חווה את המציאות החדשה, אך לא נפרט ונתעמק בהם כרגע.
לצד מאפייני האישיות קיימת גם השפעת הסביבה ובמיוחד האופן שבו מבוגרים מתווכים את המציאות עבור הילד ומסייעים לו להתמודד עם הרגשות החדשים ו/או העוצמתיים שהוא חווה במסגרת החדשה שאליה נכנס זה עתה.

כיצד נעזור לילדינו להתמודד בתקופת ההסתגלות למסגרת החדשה?

אנו ההורים יכולים לעזור לילדינו בתקופה זו (ולמעשה – בכלל ותמיד) להתמודד עם הרגשות המציפים במספר דרכים:

* קשב, רגישות, אמפטיה -
קודם כל והכי חשוב – ננסה להיות מאוד קשובים וסבלניים כלפי הילד/ה בימים אלו.
נהיה קשובים לא רק למילים (הם הרי לא תמיד יודעים כבר לבטא את עצמם מילולית היטב), נהיה קשובים גם לשפת הגוף, להתנהגויות ולתגובות השונות שעשויות לתת ביטוי לעולם הרגשות הפנימי הילד. 
אם נדבר איתם על רגשות, נגלה אמפטיה וננסה לתת מילים לחוויה, נוכל לעזור לילד בהתמודדות אפילו רק בכך שיבין שהחוויה שהוא חווה היא טבעית ומובנת. המסר הזה עוזר לילד לחוש פחות לבד עם כל שמתרחש בתוכו. נעביר לו את המסר שאנחנו מבינים אותו, שזה בסדר שהוא חש כך ושאין צורך לפחד מכל רגש שעולה (כולל פחד).

למשל, כאשר נכנסים לגן ביום הראשון (או לכל מקום חדש אחר- חוג חדש / בית של חבר חדש), יתכן ותבחינו כי הילד סגור ומבוייש, מפחד, חושש.
תגובה אמפטית שמחזקת את הילד ואת אמונו תהיה למשל:
 "אני רואה שאתה קצת מתבייש כי אתה לא מכיר עדיין את שולה הגננת, ואני מבינה אותך, זה באמת מוזר בהתחלה כשמכירים מישהו חדש, אבל אני בטוחה שעוד כמה ימים אתה כבר תאהב אותה מאוד מאוד.  אתה רוצה אולי שנלך ביחד ונראה לה את המשחק החדש שקיבלת אתמול?"

בתגובה כזו אנו מממשים מספר דברים חשובים שמעצימים את הילד:

* אנו נותנים שם לרגש שהילד חש ועוזרים לו להבין את מצבו ותחושותיו.
* אנו מביעים הבנה וקבלה של רגשות הילד
* אנו נותנים לו להבין שהרגש הוא לא תמידי וקבוע ושהוא יגמר בקרוב (ילדים קטנים עדיין לא מודעים לכך שרגש או כאב הם משהו שיש לו סוף, משהו שייגמר בנקודת זמן כלשהי וזה כמובן מאוד מפחיד לחשוב שחוויה לא נעימה תימשך לנצח).
* ולבסוף אנו גם מציעים לו דרך להתמודד עם הרגש המעט קשה -  במקרה זה דרך 'לשבור את הקרח'  עם האישה הלא מוכרת. 

כשאנו פועלים בצורה כזו אנו לא רק מסייעים לילד בנקודת הזמן הנוכחית, אנו בעצם מלמדים אותו כיצד להתמודד עם רגשות כאלה ואחרים במצבים שונים. הילד לאט לאט מפנים את הכלים שאנו מעניקים לו כך שבעתיד הוא כבר ידע להרגיע את עצמו ולהתמודד לבדו עם רגשות שונים בעולמו הפנימי.

חשוב אם כן שנגלה אמפתיה לתחושות השונות של הילד. אמפתיה אך לא הזדהות.
נגלה הבנה ורגישות לתחושות הילד ונאפשר לו לבטא אותם בדרכים שונות.  באותה מידה ננסה לא להזדהות – לא להיסחף אחריו לתוך התחושות הקשות והתגובות המבוהלות ונשתדל להשאר עבורו כגלגל הצלה בטוח ויציב.
כך למשל, ננסה לשים לב, האם קשיי הפרידה של הילד בבוקר הם באמת רק קשיים שלו, או שמא גם אנו קצת חוששים וקצת מפחדים לעזוב אותו לבדו? אולי כאשר אנו מתקשים להפריד את עצמנו ונשארים איתו זמן רב אנחנו מעבירים לו את המסר שאנו לא סומכים עליו (ולכן גם הוא אינו יכול לסמוך על עצמו)? אולי אנו מעבירים לו כך את המסר שהחוויה בגן היא אכן קשה מאוד ולא נעימה (כמו שהוא אולי חושש)? כאשר אנו מתקשים להיפרד אנו עלולים לשדר לילד את החרדה שלנו בנוגע להשארתו בידי צוות הגן ובכך אולי לאשש לו חששות וחרדות בנוגע לאנשים החדשים איתם הוא אמור לבלות ימים ארוכים מעתה.
לכן חשוב מאוד שנדע להפריד בין חששותינו והחרדה הטבעית שלנו כהורים לבין האופן בו אנו מתנהגים בשעת הפרידה בגן.
נשתדל להביע תמיכה ולהשרות עליו את הביטחון והאמונה שבקרוב הוא יסתגל וירגיש יותר טוב. נראה לו שאנו סומכים עליו שהוא מסוגל להתמודד עם הסיטואציה המאתגרת ושאנו סומכים על הגננות שישמרו עליו, ידאגו לו ויעניקו לו חוויות טובות ומעשירות.
נזכור וננסה להזכיר גם לילד שהתחושות שלו נורמליות ומובנות, שגם ילדים אחרים חשים תחושות דומות ושחלקן בוודאי יחלפו בקרוב לאחר שיסתגל למקום החדש.  נשתדל להעניק לו את הידיעה שאנו כאן לרשותו לשתף ולבטא את תחושותיו, אם זה במילים ואם זה בהתנהגות.

תגובות אמפטיות של הבנה ותמיכה עשויות להוריד את החרדה והקושי שהילד חווה.
לפעמים אין צורך לעשות ולומר יותר מדי, כדאי פשוט להיות שם, להקשיב, להכיל ולקבל.
אחת מהדרכים בהן נוכל לתת לילד את התחושה שהכל בסדר ושרגשותיו הם טבעיים ומובנים לחלוטין, היא אם נשתף אותו בחוויות שחווינו אנו בעברנו (או גם בהווה) במקומות חדשים. נספר לו על תחושותינו ועל הדרכים באמצעותן אנו מתמודדים במצבים כאלה (כן כן, נסו לחשוב, איך אתם בעצמכם מתמודדים במקומות חדשים עם אנשים חדשים ובסיטואציות לא מוכרות? מה עוזר לכם להתמודד עם תחושות שונות במצבים אלו?).
 כך אנו למעשה מציידים את הילד בכלים מעשיים ומעשירים את רפרטואר הדרכים שלו להתמודדות במצבים חדשים.

* תשומת לב לצרכי הילד המשתנים לנוכח ההתמודדות החדשה ותהליך ההסתגלות לגן
כפי שציינתי קודם, לעיתים ילדים קטנים ובעיקר פעוטות לא יבטאו את תחושותיהם השונות במילים ולפעמים גם לא נראה ביטוי בולט בהתנהגות. עם זאת, כדאי לשים לב גם לצרכים חדשים (זמניים או קבועים) שהילד זקוק להם כרגע.
יתכן והוא יהיה זקוק ליותר שקט (במידה ויש לו רעש פנימי וחיצוני רב מדי בגן), יתכן שהוא יהיה עייף יותר וזקוק לשינה רבה יותר מהרגיל, יתכן ויאכל קצת פחות ויתכן שיתקשה להירדם או יתעורר יותר בלילה. ההתמודדות הרגשית בגן בימים אלו (ולמעשה בכלל) תובעת מהילדים משאבים רגשיים רבים והם משקיעים מאמצים רבים בלמידה, הפנמה, יצירת קשרים חדשים וביצוע של כללים חדשים במציאות החדשה.
חשוב שאנו ההורים, נגלה סבלנות רבה יותר בימים אלה, נהיה ערים למה שעובר על ילדינו אהובינו, נקבל בהבנה שינויים התנהגותיים וניתן להם את המרחב והביטחון לחוות, לחוש ולהתמודד עם האתגרים החדשים כשהם חדורי אמונה ותחושת יכולת.

* שיתוף פעולה והחלפת מידע הדדית בין ההורים לגננת.
ולבסוף, אתם כהורים בוודאי כבר מכירים 'קצת' את ילדכם...
אם אתם יודעים שהוא בדרך כלל מתקשה בהתמודדות עם דברים/ מצבים חדשים, כדאי לספר על כך בקצרה לגננת וכן לספר לה על הרגלים של הילד ופעילויות שהוא אוהב ורגיל אליהן ואשר עשויות להקל עליו את ההסתגלות.  כאשר הגננת יודעת לשים לב לקצב האישי של הילד היא יכולה לסייע לו למצוא את הבטחון והיציבות שהוא כל כך זקוק להם גם במציאות החדשה.
באופן כללי רצוי לשתף את הגננת במידע על צרכים ומאפיינים ייחודיים של הילד על מנת שזו תוכל להתחשב ולהתאים פעילויות ותנאים לצרכים ולמאפיינים האינדיבודואלים.

כמובן שבאותה מידה, רצוי וכדאי לשמור על קשר עם הגננת ולמצוא את הדרך להתעדכן דרכה על החוויות של הילד ואירועי היום ועל האופן בו הוא מסתגל למסגרת החדשה.
כאשר אנו מודעים לחוויות היום ולהתמודדויות השונות של הילד (כמו גם להצלחות שלו ולרגעי השמחה והכייף) יותר קל לנו להבין אותו ויותר קל לנו לשוחח איתו על החוויות. זה מאפשר לנו לשאול שאלות מכוונות ובכך לעזור לו לבטא את עצמו גם כאשר אין לו עדיין את כל הכלים להבעה מילולית ולשחזור אירועים רציף.

************

ומה אצלכם?

אשמח מאוד אם תשתפו אותי בחווויה שלכם -
איך זה אצלכם? מה נראה לכם שהילד חווה בגן בימים אלו?
האם הילד שלכם בדרך כלל מסתגל מהר לשינויים (מקומות חדשים, אנשים חדשים, פעילויות חדשות) או שיותר קשה לו עם דברים חדשים?
האם אתם חשים בשוני בהתנהגות הילד בבית בימים אלה של תחילת השנה?
באילו כלים ושיטות אתם משתמשים כדי לסייע לילד להתמודד ולהסתגל למצבים חדשים?
האם אתם בוטחים בצוות הגן ומאמינים שהמסגרת החדשה היא מקום טוב, בטוח ונעים עבור ילדכם? האם אתם יוצאים שקטים ושלווים מהגן לאחר הפרידה מהילד בבוקר?
-->-->-->
-->-->-->

ממתינה לשמוע מכם וגם להשיב לשאלות שמטרידות אתכם או שהתעוררו בעקבות הכתבה.

שיהיה לכולנו בהצלחה בשנה החדשה ! 

*ועוד דבר אחד לסיום – מאחר והשפה העברית היא עדיין לא יוניסקס, הכל כאן מנוסח בלשון זכר רק מטעמי נוחיות, וכל הדברים נכונים כמובן גם לגבי ילדות.

 על הכותבת: גילי ורד, BA בחינוך, MA התמחות בגיל הרך, מדריכת הורים לילדים בגיל הרך.

.

-->-->-->
-->-->-->