הלכתי לצפות בסרט בסינמטק הרצליה ביום 28/08/09 מתוך הכרות עם טומי.
אני בדרך כלל לא הולך לסרטים ישראלים היות אינם אמינים בעיני, אולי אני ביקורתי מידי.

הצפיה בסרט גרמה לי לחשוב על חיי והורי, אפילו אירועים דומים שארעו כשהייתי יותר נער.

עובדה שרק עתה 29/08/09 גיבשתי דעה מלמד שקיבלתי מהסרט חומר למחשבה.

בדיון לאחר הסרט אפשר היה לראות(נכון יותר לומר לשמוע)מהצופים לחלקם ממש נגע בחייהם גם דיברו על זה בגוף ראשון, חלק אחר של הצופים גרם חוויה מרגשת.

בעיני הסרט מרגש, אמין ומציע לא מעט תובנות.
אחת הסצנות ששברה את הקרח ביני לבין הסרט(כמו בפגישה עיוורת) הייתה הביקור הראשון בבית נוגה ואירוע שריפת המטלית.

אני הולך בדרך כלל לסרטים לברוח משגרת החיים שלי לעולם השליות כרובנו(לפחות כך חשבתי עד עתה).

מתברר שאפשר גם אחרת.
לדעתי הבימוי של טומי והשחקנים הנפלאים(כולל טומי) יצרו יצירת מופת פיסת חיים שכל אחד בעולם יכול להתחבר אליה.
ממליץ בחום.