והנה, השבוע חדש על הסף! שמש ועננים עושים את הופעתם בשמיים - ומי יחליט מה יפה יותר?
או אולי הכול יפה : גם עננים, גם שמש, גם כוכבים, גם יום וגם לילה. וכדי להעריך יותר את האור, צריך גם
לעבור דרך החושך.

התעוררתי היום לקראת שמש הזוהרת ושמחתי מאוד על היום שהולך להגיע, עם שפע ומלא מתנות. והתחלתי בעניניי, סידורים ודברים שצריך לעשות, ובאיזשהו שלב תפסתי את עצמי ברגש מחניק כזה - שאני מנסה לעשות הכול, אבל הכול - ביום אחד. גם לשווק את עצמי בפייסבוק ולא לשכוח אינסטאגרם, גם לכתוב בלוג וגם לענות לשאולות. לשווק את עצמי בחוץ וללכת לפגישות. לבנות אתר וללמוד משהו חדש על רייקי. לעשות מדיטציה. ועוד, ועוד, ועוד...וזה לא נגמר. וכל זה אני עושה כי אני צריכה הכנסה.

ואז אני עוצרת את עצמי. אני נושמת. אני נושמת דרך האף ומוציאה אויר דרך הפה. אני כאן ועכשיו. אני טובה כמו שאני. אני לא צריכה לעשות או לא לעשות משהו כדי להיות טובה. אני כבר כזאת מעצם היותי כאן, על פני האדמה ומישהו רצה שאוולד ואחווה את הניסיון הזה ואלמד דברים ואביא את עצמי לעולם הזה. מישהו רצה שאוולד כאן, ומישהו הזה  - זאת אני. הנשמה שלי רצתה לבוא הנה והיא בחרה במסלול כדי להתגבר, להתעלות, להשתפר, להתקדם, להתכוונן ולחות את החיים אללו. והחיים הם יפים!