אדם נושא אור "....וחושך על פני תהום" ויאמר אלוהים: יהי אור! ....ויהי אור". החושך היה בטרם בריאה. האור הוא מעשה הבריאה הראשון של בורא העולם. החושך מצוי וממלא הכל, כל עוד לא מצוי נושא אור. והאדם הוא נושא האור משחר האדם. החושך מפחיד. החושך הוא מוות. בקבר חושך נצחי. האור מגרש פחדים, לכן המנהג הקדום להניח נרות בתוך הקבר. המצאת האור (האבוקה) כנר מיטלטל עשתה את האדם בטוח בחייו בעולם הטבע. אור הוא קידמה. אור מאיר בחשיכה גם את אשר לפני וגם את פני זולתי. גם את פני המשפחה מסביב לשולחן שבת: אור הנר בבית מסמל את השמחה והחיים. חסרונו של הנר מסמל את הצער והקללה: "והאבדת מהם קול ששון וקול שמחה – ואור הנר" (ירמיהו, כ"ה), "אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך" (משלי, י"ג). הנר נמשל לנשמת אדם: תחילה נוצר הגוף, גוש חומר – כך האדם וכך הנר. משנכנסה נשמה לגוף, הלהבה רוטטת ואחוזה בפתיל הנר ויש בה חיים. בכל רגע מחיי הנר היא מאירה ואוזלת, עד כי כלה. "נר ה' נשמת אדם" (משלי, כ'). "מקלל אביו ואמו – ידעך נרו באישון חושך" (משלי, כ'). על פי סיפורי הבריאה בספר בראשית, האדם נוצר אחרון בסדר הבריאה. כי כל אשר נברא בו ליהנות את האדם. ביום השבת האדם שבת, בספר המדרש נאמר, במוצאי שבת משמתחיל החולין, והאדם צריך לצאת לעבודתו ולמלאכתו, נתן הקדוש-ברוך –הוא דעת באותו אדם בכך שנטל שתי אבנים והקיש אותן זו בזו, יצא ניצוץ והעלה אור ואור. למרות האיסור המקראי להדליק אש בשבת, פירשו ופסקו הפרושים בבית שני, שחייב אדם להדליק נר או נרות לקראת כניסת בליל שבת, בכדי שהמשפחה תשב באור. כי השבת ניתנה להנאה ולשמחת הנפש. בשבת זוכה אדם לנשמה יתירה. הנר המקראי והנר של בית שני היה נר חרס, ובבית קיבולו – שמן זית זך, אותו עץ זית שנתגלה ראשון עם שוך המבול ההרסני: "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה". הזית מסמל את ראשית התחדשות החיים והמשכיותם, את מקור המזון והאור בשימוש האדם עובד האדמה. השנה בחנוכה אנו מדליקים את נרות החג, ונשאלת השאלה, מה הותירה המסורת ממלחמות החשמונאים? לא סמלי גבורה, ולא אבזרי מלחמה, אלא נר. חובת הדלקת נר בכל בית היא כסמל לניצחוננו על כוחות החושך והרוע, כרמז לחובת איכות החיים שלאחר הניצחון. בחנוכה, עלינו להדליק נר ובכל ערב מוסיף והולך עד שמונה נרות. יותר אור פנימי אישי. יותר אור במשפחה. יותר גילוי אור באומה: וכפי שקורא המשורר – "חשפו אור, גלו אור, בני המכבים". וממתי צריך להדליק? "משתשקע החמה". החושך הוא הגולה, החושך גובר סביבנו באיבת שכנים. על כן, נקרא כל בית יהודי להדליק על פתח ביתו וחלונו – כלפי חוץ וכלפי פנים. קטע יפה שאהבתי, מתוך הבעל שם טוב שחיבב מאד את האור. פעם בליל חורף, ישבו תלמידי הבעש"ט בבית-המדרש בחשיכה משום שלא השיגו נרות להאיר. הם הצטערו על העובדה שהבעש"ט עתיד לבוא לבית-המקדש ולא ימצא בו אור, אך לא יכלו לשנות את המצב. כשהבעש"ט הגיע ושאל לפשר החשיכה – הסבירו לו שאין ברשותם נרות. הורה הבעש"ט לקחת את "נרות הכפור" התלויים על הכתלים והגגות – היו אלה גבישי קרח דמויי נר שנוצרו מן הכפור - ...ולהדליק אותם. עשו כך התלמידים, וה"נרות" דלקו! הבעש"ט הראה כיצד גבישי כפור הופכים לאור וחום. לא שהם חדלו ממציאותם, כי אם הכפור עצמו, במציאותו וצורתו, הפך להיות חומר המביא אור וחום. חג אורים מלא בשפע אור, להאיר את דרכנו בכל מסע חיינו ד"ר שולמית רונן תרפיית אור צליל וצבע - לגילוי פוטנציאל האור שבך