א.מ.ת.

"אוהב מתנות יחיה".

תמיד אמרתי, שמי שהמציא את המשפט "שונא מתנות יחיה", פשוט לא ידע ליהנות ממתנות, פשוט שנא מתנות והפיל את זה על כולם.

בכל יום הולדת, שחגגתי לעצמי הייתי נרגשת לקראת המתנות, שאקבל. תמיד אהבתי מאוד לקבל מתנות,לא פחות ממה, שאהבתי לתת מתנות.

בכל יום הולדת או אירוע, שתכננתי, רציתי לחגוג. זו הייתה סיבה והזדמנות לרגש ולשמח את עצמי, ו 'על הדרך' לשמח גם אחרים.

בכל יום הולדת שתכננתי זו הייתה הזדמנות עבורי, להגשים איזשהו 'חלום' כמוס שלי. למשל, כשחגגתי עם כ 50 נשים בגיל 47, השאלתי מחברה בגד של רקדנית בטן, והפתעתי את כולן בריקודים סוערים.

לפני שהגיע המועד של יום הולדתי האחרון, בחמישי למאי, תכננתי שוב את חגיגת יום הולדתי.

גם הפעם ההתרגשות הייתה גדולה, אך שונה.

מכיוון שאני כבר שמחה מ'טבעי', מכיוון שידעתי שהשמחה היא רגש פנימי עמוק, ומכיוון שידעתי שמשהו חיצוני יכול לתת שמחה לרגע ואז היא נעלמת. רציתי כל כך לתת לנשים המדהימות שקשורות בחיי מתנה שתביא להן עוד שמחה.

ידעתי שהמתנה צריכה להיות ערכית ולא חומרית. ידעתי שזה הדבר היחידי, שייתן לכל אחת מאיתנו תזכורת, ועוד קירבה לנשמה שלנו.

ידעתי, שקירבה כזו היא המתנה היקרה ביותר, שאני יכולה להעניק.

בהכנות הייתי שקועה כל כולי בשאלה: מה יעשה טוב לנשים הללו?

ולכן, בדיעבד זכרתי לדאוג לכל פרט, ונהניתי מה 'עבודה' הכרוכה בהכנות.

בדקתי מקומות בטבע, והחלטתי על מקום מדהים שיש בו מעיין טבעי לטבילה וטהרה.

קניתי פמוטים לנרות, וכתבתי עליהם הקדשה באהבה ממני. (שכל אישה תדליק ותברך לפני הטבילה)

הדפסתי קלפים עם משפטים מעצימים מתוך הספר של רבי נחמן מברסלב " הכסא הריק", ושמתי אותם בתוך קופסא בצורת לב.

( כשכל אישה יצאה מהמים, בחרה לעצמה כרטיס ברכה שהקדשתי לה).

הזמנתי חברה ואישה מדהימה, רונית מרדו משעלי, שהיא מתקשרת ונומרולוגית, שתיתן לכל אישה טיפ מתנה לחיים. (הכנתי לה ספר יפה, מתנת תודה על הנתינה שלה.)

בישלתי קוסקוס טעים לארוחת צהריים, ועוד מטעמים.

ביקשתי, וקיבלתי עזרה מחברתי שראי בר, ומהבן שלי, אילי וחברו קובי.

קיבלתי גם הרבה עזרה מאנשים, שלא ביקשתי מהם עזרה.

סידרנו באמצע ההר, ליד המעיין, שולחן אוכל עם מפת קטיפה כחולה,

השולחן היה ערוך יפה ומכל טוב.

בפינת ה 'מערה', ליד המעיין, סידרנו פינת קפה,עם עוגה וגלידה.

לאורך הכניסה למעיין ישנה מעין תעלה ארוכה, שלאורכה שראי הציבה  את הפמוטים, ובתוכם נרות, שחיכו לבנות שידליקו אותם.

על תל קטן הצבתי את קופסת הלב הורודה עם כרטיסי הברכה ממני.

השתייה הייתה צוננת ליום החם, השמפניה הייתה מוכנה להיפתח...

חלק מהנשים הגיעו..כל אחת בזמנה...ואני לא ספרתי מי הגיעה ומי לא, והאם מגיעות בזמן או לא, ומתי מתחילים, ו..ו..ו...ו.....

פשוט עשיתי באהבה מה שרציתי לעשות, הייתי נוכחת עם השמחה בלב, לא ציפיתי לקבל כלום......והיום הזה היה פשוט קסוםםםםםםםםםם.

תודה מקרב לב.