כל פתיחת שנה מביאה איתה המון התרגשות, אבל השנה במיוחד- נכדתי עולה לכיתה א', תלמד בבית הספר בו ילדיי למדו, בו אני למדתי וגם חינכתי באהבה, דורות של תלמידות ותלמידים במשך 17 שנה. אז הכנתי סדרת פוסטים לקראת הרגע המיוחד: המעבר מהגן לבית הספר. לא משנה אם כבר ליוויתם לשער בית הספר ילד או ילדה, בשביל כל אחד מילדיכם מדובר על התחלה חדשה וההמלצה שלי היא שגם אתם, כהורים, תתכוננו. שנתחיל? כולנו מחכים ומחכות ליום קבלת השיבוצים לכיתות- לדעת עם מי ילדינו יבלו את 6 השנים הבאות, מי המחנך או המחנכת שילוו אותם בשנותיהם הראשונות ובמעבר המשמעותי כל כך לספסל הלימודים. והקטנטנים? אם רק הייתם יודעים כמה שאלות ותהיות עוברות בראש שלהם (כמחנכת כיתות א-ב במשך 12 שנה, שמעתי כמעט את הכל 😉) "אם אני ב-א1, זה אומר שאני ראשון במשהו?" "מה אני אעשה? ממש רציתי שתמר תהיה איתי בכיתה, אני אהיה בודדה בלעדיה" ועוד כל כך הרבה. לאחר קבלת השיבוצים בררו מי יהיה עם בנכם או בתכם בכיתה, שבו איתם וספרו. היו בטוחים בעצמכם, במסרים שאתם מעבירים והשאירו מקום לשיח פתוח והעלאת חששות. הסבירו שהחלוקה למספרי כיתות היא אקראית, המספר לא אומר כלום, הכילו את החשש שהם מעלים מחוסר הודאות לגבי המורות והמורים, לגבי הסביבה החברתית, תנו להם בטחון- "אנחנו מאמינים בך!" וגם הזכירו שזה שהחבר/ה שרצו לא באותה הכיתה, לא אומר שהקשר ינותק. הדגישו את החיובי- ההפסקות משותפות ויש בתי ספר שיש בהם גם שיעורים משותפים. הזכירו שאתם שם תמיד, תומכים, מלווים, קשובים וגם מעודדים ומבינים שזה מעבר משמעותי, אבל הם מסוגלים לו. או בקיצור: היו טבעיים ואל תעשו עניין. כשאנחנו 'עושים עניין' הם מרגישים אותנו ובמקום להרגיש שיש להם על מי לסמוך, החשש גדל. זוכרים את היום הראשון בגן הפרטי? בגן העירייה? ממש בקרוב גם היום הראשון בכיתה א' יהפוך לזיכרון 🙂