האור הפנימי שלי
חג חנוכה מתקרב, חג האורות, בכל בית בישראל ידלקו נרות צבעוניים, גדולים וקטנים,
מכל הסוגים ומכל המינים.
זהו חג שמח, חג משפחתי חמים ונעים, מלא אור ואהבה

אני יושבת ובוהה בנרות הדולקים ואני שואלת את עצמי, איך אני מתחברת לחנוכייה הפנימית שלי? מתי אני מדליקה אותה? ואילו תחושות היא מעלה בי? אולי אני דואגת שתמיד תדלוק ותראה את מה שבפנים, את החושים החדים, את הרגשות העמוקים
את המחשבות שמתרוצצות, את הנתינה, את הערכים המובילים, מחזקת את החוזקות ותצעיד אותם קדימה למקומות חדשים אפלים, ותאיר לי את הדרך.

אני מאמינה שלכל אחת מאתנו יש את הנר הפרטי שלה שמאיר את דרכה. אם נתחבר לענווה שבנו, ונגלה סבלנות וסובלנות לסובבים אותנו, נדע להקשיב ולהכיל, חיינו יהיו טובים יותר. בחג הזה אני מתחברת, ליוזמה ולעשיה, שבעזרתה אני גדלה ולמדה.
לחום שבתוכי ולתקשורת בין בני אדם שתמיד אפשר למצוא למי לתת וממי לקבל,
זה תמיד עניין של בחירה.

בהדלקת נרות יש משהו שרוצה להראות גם לסביבה שאנו יכולות ומסוגלות, להדליק ולא לכבות. אני מאמינה שאנו הנשים קיבלנו יכולות העצמה וכוחות עמוקים שהם חלק בלתי נפרד מאתנו, ואת זה אף אחד לא יכול לקחת. אני גם מאמינה שלכל אחת מאתנו יש את הזכות לחיות בסביבה אשר הביטוי העצמי שלה שלם, בדיוק כמו הדלקת הנרות, ומעצם ההדלקה מדי שנה מזכירות ומוכיחות שגם אנו יכולות, ואנו מראות את זה בעיקר לעצמנו.

אבל האמת שהאור הפנימי דולק אצלנו כל השנה.