ארוחת הבוקר הראשונה בשנת תשע"ט השועטת במהירות לכיון תש"פ. 
(הבן שלי מצא את החלקיק הזה בתוך הקערה שלו לפני כמה שבועות והגיש לי אותו "אמא זה בשבילך" ליבי נמס והתרכך. אז בא לי הבוקר להשתמש בתמונה הזו שוב, ברשותכם).
מי ייתן ועבור כל ילדינו תהה זו שנת למידה משמעותית, ערכית, חברתית, שנת צמיחה אישית רגשית-רוחנית, גם פיזית (מקווה שבעיקר לגובה ולא לרוחב, אבל גם זה בסדר...), למידה והתנסות שהם יכולים, מסוגלים, חולמים, מגשימים, לא מתייאשים, לא פוחדים לנסות.
מי ייתן ולכל ההורים תהה זו שנה שבה נצליח להיות קשובים, לתמוך, לעודד, לפרגן. גם שהכיוון לא ממש מה שאנחנו ייחלנו או ציפינו. שניתן להם את המרחב, ולא נעשה עבורם את מה שהם יכולים לעשות למען עצמם. וכן נעודד גם לראות את האחר, להושיט יד לחלש, לצרף אותו למשחק או לשיח עם החבר'ה. שניתן כבוד למורים וננהל איתם שיח מכבד על המחלוקות. ניתן דוגמא אישית לילדנו שניתן להתמודד עם הקשיים ולצלוח אותם בלי שנתרסק, שנשמח ונפיץ את זה הלאה. שנה טובה.