שאני מציגה את עצמי, אני תמיד נבהלת מהמספר,

14 שנה בתחום המכירות. 

כן 14 שנה בתחום שכל כך מעניין אותי ובכל פגישה מתלהבת מחדש מהאנשים שנפגשים איתי.

למה? כי זה הכי נכון בעולם המכירות, כל לקוח זאת הזדמנות אמיתית ללמידה.

בפגישה הראשונה שלי הלב שלי יצא מהמקום, ממש ככה.

הייתי כל כך נרגשת שהייתי צריכה לבדוק את החזה שלי למקרה שהלב לא באמת יוצא החוצה, הלם. לא קרה כלום.

ולא לא סגרתי בפגישה הראשונה, וגם לא בשניה. לא בשלישית, ולא ברביעית. 
כבר חשבתי שמשהו לא תקין אצלי. כשבחנתי מה אני עושה בפגישות? הבנתי שאני מדברת המון... ושאני אומרת המון .. זה המוןןןן. 
אני לא מקשיבה, אך אני אבין מה הלקוח צריך? מה כואב לו? מה הצורך שלו ברגע זה לעסק?

יום חמישי סוף שבוע בפתח ואיתו 4 פגישות, ויאללה מתחילים את הסופש... סיימתי את הפגישה ה 3 עם "לא" מוחלט בכל הפגישות אך מה עושים?  יש לי עוד פגישה אחרונה ... החנתי את הרכב, נשמתי, נרגעתי ואמרתי לעצמי את לא יוצאת מפה בלי עסקה גם אם זה יקח לי כל הערב.
בשעה 17:00 המנהל שלי מתקשר אלי "אני לא יכולה לשוחח אני בפגישה" וניתקתי את השיחה. 
בשעה 18:00  המנהל שלי שוב מתקשר " אני עדיין בפגישה אחזור אלייך" וניתקתי שוב את השיחה.
בשעה 18:45 אני מתקשרת אליו בצרחות!! הצלחתי להעביר את הלקוח אלינו!!! הצלחתי!

בוםםם

קיבלתי נזיפה! אני ! קיבלתי נזיפה מהמנהל שלי! על מה ולמה??
"למה בשעה כזאת את יוצאת מפגישה"? הוא אמר לי.
"מה"?

לרגע חשבתי שלא שמעתי טוב .. והוא שוב חזר על זה, מדוע בשעה כזאת את יוצאת מפגישה? יש לך ילדים קטנים בבית, בעל. אני לא מסכים שתעבדי בשעות כאלו. 

ואוווווו 

לזה לא ציפיתי.... מנהל שבאמת רואה אותי ולא את היעדים בסוף חודש. זה בהחלט לא מובן מאליו.
מיותר לציין שמאז הייתי מצטיינת במכירות.

ומה קרה באמת בפגישה? פשוט שתקתי. שאלתי שאלות פתוחות וגרמתי לו להבין לבד כמה כסף הוא זורק לפח כל חודש מחדש. 
לא דחפתי. לא לחצתי. רק חיברתי. 
יש הבדל בין עוד לקוח שאני מחתימה וממשיכה הלאה לבין ערך שהוא מקבל ויישאר איתי לאורך זמן. והכי חשוב יביא לי לידים נוספים בלי מאמץ.

קרה לכם פעם שהבנתם שדווקא השתיקה שלכם שינתה את כל מהלך השיחה?
איך אתם מאזנים בין הצלחה בעסק לבין הזמן עם המשפחה?