אנחנו נפרדים מהקיץ, חום היום עוד מבריח אותנו לקרירות הבתים, אך החצב כבר כאן. קרירות הערב והבוקר מורגשת היטב, ראש השנה כבר עבר. כל אלו מחדירים אלינו את תחושת הסתיו. תחושת התכנסות מעודנת. ברפואה הסינית כל עונה ותנועה בטבע קיימת בגוף האדם. הכול קורה בו זמנית, האם אנו מרגישים זאת ואם כן מה אנו עושים? הסתיו מגיע יחד עם המלנכוליה- עצבות עדינה- רגש בריא וטבעי, שקיים בטבע ובנו, עצבות המגיעה בסיום של תהליך, סיום של יום... ללא העצבות לא תיתכן התחלה מחודשת , ללא הסתיו לא ייתכן חורף ולאחריו האביב, הקיץ מסמל את השיא, את מרכז היום, שיא ההצלחה המקום שאנו שואפים אליו, אך כאשר מגיעים אל השיא יש עצירה ואז צורך בהתכנסות חזרה פנימה על מנת לחדש כוחות, לאגור מידע, ללמוד, לעבד את העשייה שלנו ומשם להתחיל לנוע שוב מעלה אל שיא חדש. תנועה זו, קיימת בכל עשייה שלנו בכל רגע ביומינו, בכל תהליך, עסק, זוגיות ומזג אוויר. נסו לדמיין כדור שהועף מעלה בעוצמה הוא עולה ועולה ואז לאחר שהגיע הכי גבוה שיכול הוא יורד, רגע לפני הירידה יש עצירה קלה חלקיק שניה. הוא יורד מטה התופס תופס אותו ומתאגרגן לזריקה מחודשת, טובה יותר. זו תנועה טבעית, אך רבים אינם מוכנים לקבל אותה ומגיבים בשתי דרכים, מתנגדים או שוקעים. המתנגדים אינם מוכנים לקבל, כי יש זמן שבו יש צורך להאט להתכנס לחזור רגע הביתה.( ילדים מאוחר, כנסו הביתה) רוצים להישאר בקיץ כל השנה בשמחה, בחגיגה. ברגע ההצלחה, בשיא. כאשר הסתיו מגיע עולה מתח, כעס, התנגדות, תופשים כל רגע של קיץ וממאנים לקבל כי הוא נגמר. ניתן בקלות לראות את ההשלכה לחיים. למשל, אדם מפורסם שהגיע להצלחה מסוימת ומנסה להיאחז בה, באותה אחת.. על ידי שחזור ופרסום נוסף של אותה הצלחה, אך דבר ידוע כי רגעי השיא קצרים וברגע שלא מקבלים זאת.. ומנסים להיאחז באותו רגע, הוא כבר נעלם. איך אם כך אדם מפורסם נשאר מפורסם? איך אדם מצליח ממשיך להצליח ? איך נמשיך לשמוח ולגדול? על מנת להישאר בהצלחה, להישאר בשמחה ובתחושה הטובה יש להתחבר אל התנועה הטבעית, אל חוכמת הטבע העתיקה שאינה קשורה אל הצלחה או פרסום, היא פשוט קיימת ונכונה כל כך עד שניתן לחבר אותה לכל תנועה קיימת. כאשר אדם הגיע לשיא, להצלחה בנושא כלשהו, הוא אינו יכול להישאר שם לתמיד, לאחר ההצלחה יש התכנסות פנימה, בדיקת עובדות, נתונים, חשיבה על מה שהיה, מנוחה ומתוך כך התחלת צעידה נוספת אל עבר שיא חדש- שיא של פרסום, זוגיות, יום, עסק, קיץ. הדרך הנכונה להתקדם ולא להישאר במקום היא לאמץ את הטבע החכם מאתנו, את הסתיו, את המלנכוליה העדינה, לחוש את עצב הפרידה ממה שהיה, גם אם היה שמח ונפלא, הוא הסתיים. סיום זמן הרווקות – מותר לחוש עצב גם אם נכנסים עכשיו לתקופה מאושרת של זוגיות, סיום תקופה ללא ילדים לפני הולדת ילד חדש, מותר לחוש עצבות על סיום תקופה, לבכות, להרגיש את האבל וממנו תצא השמחה הגדולה על ההתחלה החדשה, על הולדת התינוק. כל סיום מביא עמו תחושה של אבל. זהו הסתיו. כאשר נסכים לקבל את החלק הטבעי הזה בתהליך נוכל להתקדם הלאה באמת אבל כמובן הוא גם על מות אדם אהוב, חשוב לעבור את שלב האבל, ביהדות החכימו להתקין את מצוות שבעת ימי האבל, האדם מוכרח לעצור את כל עשייתו ולהתאבל, אין זאת בשביל הנפטר, אלא בשביל עצמו. ככל שנדחה את האבל ולא ניתן לעצמנו לחוות אותו, לא נשחרר את המת ואותנו, לא נוכל להמשיך. יישאר כעס ותסכול, רגש אשר מונע תנועה קדימה מה שקורה כאשר איננו מקבלים את האבל. הדרך השנייה היא גם לא מקבלת את הסתיו/ האבל אך היא יוצרת התנהלות אחרת- מכיוון שאין קבלה עד הסוף של העצב/ האבל, שוקעים בתוכו ומכאן מתפתח הרגש הפתלוגי- דכאון, אבל שלא נגמר. אין אפשרות להתקדם ולאהוב מחדש, ליצור מחדש. לא הסכמנו לקבל את המוות, את הסיום של אדם זה. זו שקיעה בתוך החורף, כמו החורף של נרניה שלא נגמר "אפילו קריסמס לא מגיע אף פעם"(האריה המכשפה וארון הבגדים) ושקיעה כזו היא סוג של מוות. כל מוות מוליד חיים, ברגע שנאפשר לעצמינו לקבל את האבל, את העצב, את הסתיו, את הזמן שבו אנו צריכים רגע לעצור, להתכנס לבכות על מה שאיבדנו, נוכל לשחרר את מושא האבל ולהתקדם באמת. זמן הסתיו מאפשר לנו לבחון את עצמנו להסתכל על מה שחלף ולראות לאן הגענו ולאן אנו רוצים להגיע. כאשר אנו מעבדים העצב חווים אותו במלואו, נוכל לעבור את החורף וממנו לפרוץ באביב בחיוניות ובחדווה. מה לראש השנה ולסתיו? ראש השנה אצל היהודים הוא בסתיו, תיאום נהדר עם תנועת הסתיו, ראש השנה הוא זמן של חשבון נפש, של משפט שמיים. הסינים לעומת זאת חוגגים את ראש השנה באביב סימן לפריצה והתחלה חדשה. ראש השנה היהודי הוא זמן של התכנסות, השתופפות, הדת מנחה להסתכל על פשעי העבר על החטאים, מלמדת כי זהו הזמן שבו עתיד שנה הבאה מוטל על הכף, זמן שבו שוקלים את הטוב מול הרע. מומלץ לעשות מעשים טובים, להתפלל ולבקש מחילה מאלוהים ומאדם על מנת להעלות את מאזן המאזניים לטובתנו ולקוות שתפילותינו ישמעו. אצל הסינים ההתנהלות בסתיו אינה מאוד שונה, רק שפה אלוהים לא השופט אלא הקיסר, התגלמות האלוהות על פני הארץ. בסתיו מתנהלים המשפטים, גזרי הדין, ראשים נערפים, מידת הדין בארץ שולטת. חותכים מי לחיים ומי למוות.- מוכר לא..? כאשר אני מתבוננת בסתיו, אני רואה את הטבע שקט, אני חווה התכנסות מעודנת, זמן של סיום. סיום תהליכים, זמן המאפשר לעצור רגע ולהתבונן בשנה החולפת לראות מה נעשה ומה לא, מה נוסף ומה השתחרר, האם יש דברים שהייתי רוצה לשנות ומה אני מאחלת לעצמי לשנה הבאה. הסתיו הוא זמן המאפשר בכי, משום שהתנועה בו היא כלפי מטה, הטבע חוזר לתוך האדמה, נשירת העלים. הסתיו מסייע בגוף האדם ה להתחזקות הריאות, אשר מהדהדות עם הסתיו, הן מסמנות מוות וחיים בו זמנית. כאשר אנו באבל נשימתנו נעשית רדודה יותר, אנו נושמים כי חייבים, אין רצון של התמלאות והכנסת חיים, הגוף שפוף, הנקודות הראשונות של מרדיאן (ערוץ אנרגיה) הראות ממוקמות בשקע הכתף הקדמי, כאשר אנו באבל אנו סוגרים אותן בלי לשים לב אנו מכופפים אותן פנימה. כאשר רוצים לשחרר, להמשיך הלאה מומלץ להתחיל לנשום ולפרוש ידיים, לפתוח את הנקודות ומתוך כך עולה תחושה של התרחבות, של נשימה, של גדילה. דרך הגוף ניתן לסייע לקושי רגשי, דרך נשימה ניתן לחזק את הראות וכך לסייע לצאת מהאבל. לסיכום: הסתיו היא עונה נפלאה המאפשרת לנו לגדול, ללא התכנסות אין התרחבות. ככל שנאפשר לתנועה הטבעית להתחולל ללא הפרעה נוכל לעבור את הסתיו בבריאות הן פיזית והן רגשית. המלצות: שימו לב כי מזג האוויר מתקרר, החלישו מזגנים או אף סיגרו אותם. דאגו לכיסוי הצוואר בשעות הערב, תחת מזגן או מוקדם בבוקר. הכניסו את הילדים מוקדם יותר לישון – בהתאם ליום ההולך ומתקצר, החלו לאכול תזונה חמימה יותר. שיהיה לנו סתיו נעים ורגוע באהבה דפנה פרבר לתייעצות, לקביעת תור וסתם להגיב:-) מוזמנים באהבה [email protected]