ראיתי את הסרט מרחב מוגן בסינמטק ומאוד נהניתי. אורן הצליח להכניס לתוך סרט של פחות משעה חתיכה של מציאות עם רמז של פנטזיה. הסרט מתאר מציאות מוכרת של הכנות לחתונה, על כל הבלגן שכרוך בהן, בתוך הסיבוך הנוסף של מלחמה, הפגזות וחרדות. אבל יש גם תחושה של משהו נוסף, של איזו התעלות, בדמות של הכלה והילדה-מלאך, ובסוף -- גם בדמות של החתן. אהבתי במיוחד את זה שכל המידע על הדמויות נמסר בתוך העלילה, אין הסברים מלאכותיים כדי שנבין, וחלק מהמידע נשאר חסר או מרומז. מה שכן ניתן, ניתן באופן טבעי בשיחות בין הדמויות והצופה צריך לחבר את זה לסיפור. אני אוהבת את הכבוד ליצירה ולצופה, ואת האומץ, שכרוך בהחלטה כזאת. ו.. אי אפשר שלא להזכיר את השחקנים הנהדרים. תודה לך, אורן, ובהצלחה בפסטיבל. אני חושבת שזה סרט אידיאלי לפסטיבל בינלאומי כי הוא כל כך מקומי וכל כך אנושי, שהוא יכול לסקרן קהל שלא מכיר מקרוב את המציאות שלנו וגם לגרום לו להזדהות.