לאט לאט אני אומרת לעצמי [כי עדיין לא כתבתי בלוג אף פעם] למרות שבתוכי יושב עגלון המדהיר אותי מהר קדימה. למה לאט למרות שזה להיפך מהדהרה הרצויה? כי כאשר אני מרשה לעצמי להיות לאט, אני יכולה לשים לב לדרך, להנאות ולקשיים. אני לא מדלגת עליהם. למה לי לראות את הקשיים? כי בסופו של דבר אוכל להם בדרכי ולכן אני מעדיפה להכיר אותם, ולדעת מה עקפתי, מה עברתי ולהגיד תודה לעצמי ולכם.

אשמח לשמוע תגובות.

מה אתם עושים לאט בחיים?

מה אתם עושים מהר?

האם זה נתון לבחירה או אוטומטי?

האם זה שייך למה שמהנה אתכם או לחובות שלכם.

שלכם, דורית