היא שכבה על מיטת הטיפולים,
הבטתי עליה ובעצם הבטתי בתוכה...
גופה היה סטטי, מכווץ ומתוח, הנשימה שטחית, הבטן והחזה כמעט לא זזו.
מאחורי החזות השמחה והאנרגטית שפגשתי לפני הכניסה לטיפול,
הסתתר כאב גדול.
ברגע שהביטה בעיני והבינה שאני רואה אותה לא יכלה יותר להסתיר.
הזמנתי אותה לנשום, ראיתי את הכאב והמצוקה נעים בתוך הגוף מחפשים מקום להתחבא.
לחצתי על בית החזה על הלב שבלב ופתחתי את פיה,
הנשיפה שהגיע הביאה איתה קול עמוק כמו תקיעת שופר ארוכה וחודרת,
חודרת לכל נים בגופה הדואב.
מכאן התחילה הרגיעה.
גופה התמסר למזרן,
ראשה הסתובב בחוסר הבנה בין שמחת השחרור
להבנות שהתחילו לרדת ולהתמרכז להבנה החשובה ביותר...
מי היא באמת.
כששמתי את המוסיקה שהיא ביקשה 👈לא לשמוע👉
הדמעות פרצו ואיתן יצא כאב גדול, צער גדול ו...שחרור.
בתוך השקט הבטתי בה מרוגשת מההבנה כמה אני אוהבת אנשים,
כמה הנתינה הזאת ממלאת אותי בשמחה ואהבת קיום ויקום.
רוצים לחזור לנשום?
באמת רוצים?
שלחו הודעה נדבר ונראה אם התהליך הזה מתאים גם לכם