עוד מימי התנ"ך ידעו כי זוגיות היא המפתח להתפתחות האדם כיחיד וכותביו המליצו לאהוב...

שיר השירים נקרא כך על פי שתי המילים הראשונות שבו, והוא מיוחד במינו בין ספרי המקרא.

יש בו דברי אהבה, תיאור יופיים של הנאהבים ותיאורי טבע. עלם ועלמה, שני רועים מירושלים, מדברים על אהבתם העזה זה לזה, על תשוקתם

להתעלס באהבים ומשבחים זה את יופיו של זה אך גם את החלומות והכיסופים של כל אחד כלפי השני, התיאורים בספר לעיתים אירוטיים מאוד .

האהבה לאורך כל הספר הינה אהבה טבעית אשר מתבטא בשיר השירים בקשר בין אוהבים, קשר כה אמיץ מיוחד ושונה

שאפשר לייחס לו קדושה הנערה מדברת בגלוי על רגשותיה, על תשוקותיה ועל געגועיה. היא


והוא אינם נרתעים מתיאורים מפורטים זה של זה, תיאורים המעידים על היכרות אינטמית,

על הערצה ועל השתוקקות מתמדת להתבוננן ולגעת זה בזה. אהבה זו גוברת על מכשולים

"... שימני כחותם על-לבך, כחותם על-זרועך--כי-עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה: רשפיה--רשפי, אש שלהבתיה

ח,ז מים רבים, לא יוכלו לכבות את-האהבה, ונהרות, לא ישטפוה; אם-יתן איש את-כל-הון ביתו, באהבה--בוז, יבוזו לו.

בדימוי גורף האהבה נהיית הגיבור הראשי של שיר השירים.


הזהירות הרבה שיש לנהוג באהבה באה לידי ביטוי באחד הביטויים הפיוטיים הרגישים ביותר

המופיע בשיר השירים שלוש פעמים: "...השבעתי אתכם, בנות ירושלם: מה-תעירו ומה-תעררו את-האהבה, עד שתחפץ"

לרגש האהבה כוח משלו ואין לדחוק בו כשם שאין לדעת מתי יתעורר .כל אדם שזכה וזוכה לאהוב יודע שרב בו המסתורי

על המובן וההגיוני. האהבה היא המחברת בין בני אדם ועושה אותם טובים יותר