מרצה שנתן הרצאה בנושא "תכנון זמן יעיל"בפני קבוצה של מנהלים בכירים, שם על השולחן  מיכל זכוכית גדול.

אחר כך הוציא אבנים והניח אותן בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, שאל המרצה: "האם מלא המיכל?"

כולם השיבו "כן".

הוציא המרצה חצץ ושפך לתוך המיכל.

שוב שאל המרצה: "האם מלא המיכל?"

וענו לו: "כן".

הוציא המרצה חול, ושפך לתוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה: "האם מלא המיכל?"

הפעם הם היססו ואמרו "כניראה שלא!"

"נכון" ענה להם המרצה.

נטל המרצה כד המים ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.

ואז שאל המרצה: "איזה לקח ניתן ללמוד מניסוי זה?"

מישהו ענה: "ניתן ללמוד שככל שהזמן שלנו נראה גדוש בהתחייבויות, אם מתכננים היטב, ניתן להוסיף עוד פעילויות".

"לא" השיב המרצה  "לא זה הלקח".

__________________________________

" הלקח הוא:

אם לא תכניסו את האבנים הגדולות תחילה, לא תוכלו להכניס אותן בהמשך"  .

ומה האבנים הגדולות בחייכם ?

הסיפור והלקח שראוי ללמוד ממנו מופיעים

 בספרו  של סטיבן קובי "העיקר להתחיל בעיקר", בעמ' 113.