ידועה בציבור היא "מי שידועה בציבור כאשתו".  ומה הציבור יודע? ה"ציבור" רואה זוג החי יחד, מבלה יחד, מופיע יחד באירועים משפחתיים וחברתיים, נוהגים זה בזה קרבה המאפיינת בני זוג ועוד כהנה וכהנה סממנים חיצוניים.

ידועים בציבור הוא מוסד יציר החיים, ידועים בציבור  אינם  סטטוס  ולא ברור מתי הם מתחילים להיחשב כאלה ואם בכלל.

לעצם ההגדרה לא היתה חשיבות אלמלא היותה מקור לחובות וזכויות כלכליים ואחרים הן במישור הפנימי של בני הזוג האחד כלפי השני והן  במישור החיצוני כלפי מוסדות , גופים ורשויות.

במישור הפנימי יכולה הכרה בבני זוג כידועים בציבור להוביל לזכויות/חובות  דוגמת מזונות אזרחיים, חלוקת רכוש,  הכרה בשותפות בעסק, בשותפות בדירת מגורים, בזכויות מכוח דיני הירושה (כמו בן/ת זוג נשוי/אה) .

במישור החיצוני יכולה הכרה בידועים בציבור להןביל לזכויות/חובות  דוגמת קצבה  מקרן תגמולים, קרן  פנסיה, ביטוח לאומי, זכויות מקרנות ביטוח ופיצויים,  השפעה על חובת מיסוי  במכירת דירות מגורים,  השפעה על המעמד והזכויות במוסד לביטוח לאומי.

שאלת ההכרה והזכויות מתעוררת לרוב בעת משבר (מוות, פירוד) בו נוצר ניגוד אינטרסים בין דורש ההכרה לצד השני אשר ההכרה תוביל לחבות שלו כלפי הידוע בציבור.

הבעייתיות נובעת מהקושי להבחין, פעמים רבות,  בין מערכת יחסים זוגית אשר  לא התכוונה מלכתחילה להחיל עליה חובות  וזכויות הנובעות מזוגיות, למרות שיכלו אילו בחרו שניהם כך, לבין מערכת שנתכוונה לכך.

קיומו של הסכם  כתוב הוא אחת הדרכים להבטיח קיומן או ניטרולן של חובות כאלה אך הסכם כזה אינו תמיד בנמצא ולעיתים,  מסיבות שונות, הוא  עלול שלא להיאכף. 

בית המשפט קבע שני יסודות  עובדתיים הכרחיים לידועים בציבור: יחסים אינטימיים ומשק בית משותף.אלא שבית המשפט הכיר כבר  כידועים בציבור בבני זוג אשר מחמת נסיבות מיוחדות לא גרו תחת קורת גג אחת, ואף לא ניהלו משק בית משותף כפשוטו, ובניואנסים שונים  אחרים של השיתוף.

המשטר הרכושי  החל על ידועים בציבור, ככל שלא  הסכימו אחרת, הינו חזקת השיתוף לפיה  לשניהם

אז האם כל  זוג החי יחד בדירה ומקיים יחסים אינטימיים וזוגיות חשוף להכרזתו כידועים בציבור ?

מה  ההבדל בין חברות צמודה לידועים בציבור?

מה בין תקופת הכנה ובדיקה של זוגיות לשלב הידועים בציבור?

מה יהא על הספונטניות של יצירת הקשר הזוגי?

הם ניתן להצביע על תקופת זמן מינימלית בטרם הכרה כידוע בציבור?

האם הזמן הוא רכיב משמעותי או שרכיבים אחרים הופכים אותו שולי וזניח?

האם כל זוג הנכנס לקשר זוגי ראשוני ללא נישואין חשוף להשלכות של ההכרה כידועים בציבור?

השאלות קשות ותשובות חד משמעיות  אין.

פסק דין של כב' הש' מרינה לוי בבית המשפט לענייני משפחה בקריות,  תמ"ש 7525-02-09 מתאריך 06.02.2011   עוסק בתביעה של אשה להכיר בה כידועה בציבור ביחס לגבר  עימו שחייתה  ועימו וניהלה קשר בן 7 שנים. בית המשפט בחן את ההבדלים בין חברות ל"ידועים בציבור", את המשמעויות העומדות מאחורי כל אחת מההגדרות הללו,  את ההבדלים  ביניהן (אשר פעמים רבות אינם חד משמעיים) וקבע כי בני הזוג אשר הכירו במהלך שירותם הצבאי, והתגוררו  יחד בדירה שכורה וחיו יחדיו במשך מרבית התקופה בת 7 השנים,  אינם ידועים בציבור.

 נדמה היה לי שאני קוראת בין השורות את הקריאה לחדול מהאבסורדים, להכיר בקשרים ספונטניים, בזוגיות של שניים שאינה נישואין (למרות שיכלו אילו רצו)  ואינה ידועים בציבור, להחזיר את עטרת ה"חברות" לישנה.

התביעה הנה להכרה כידועה בציבור  ול בעלות על מחצית הרכוש המשותף לרבות מוניטין ומיטלטלין בעסק המתנהל ע"ש הנתבע.

 הצדדים הכירו במהלך השירות הצבאי, עברו להתגורר יחד בדירה שכורה וניהלו קשר זוגי בן 6-7 שנים במהלכו למדו, עבדו, צברו  רכוש,, חוו מס' פרידות,  ובין השאר שוחחו על עתיד הקשר ואפשרות נישואין.

בית המשפט דחה את  בקשת התובעת להכיר בה כידועה בציבור של הנתבע.  הדגיש את הקושי, אך  את הצורך, באבחנה בין ידועים בציבור לבין זוגיות מסוג "חברות" לבין חברות סתם.

במסגרת זו  התייחס ל חיים המשותפים הנהוגים כנסיון טרם נישואין, חיים משותפים ללא כוונה להינשא והדיעה כי ההגדרה המתאימה כיום למוסד הידועים בציבור היא זו " בני זוג אשר החליטו בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם, את מכלול דיני הנישואין והגרושין, הן הזכויות והן החובות- ללא האקט הפורמלי של הנישואין."

כב' הש' לוי פסקה כי : "...התובעת מצאה עצמה בקשר ארוך בן 7 שנים, אותה קיוותה למיסודו. גם אם, בצר לה, האמינה בתום לב שעתיד הקשר לנישואין, אין בכך להעניק לקשר זה מעמד של ידועים בציבור".

והוסיפה: "מעבר לנדרש גם אם היינו מגיעם למסקנה כי התקיים קשר של ידועים בציבור, לא היה בכך בהכרח על מנת להשליך על שיתוף מלא בנכסים....".

חברות וזוגיות יכולות להימשך, אם כך,  שנים ארוכות ולא להטיל חובות וזכויות מכוח זוגיות.

אך איך ניצור וודאות?

שהרי בתום הקשר  ובעת משבר נבחן המצב. בהעדר מסמך כתוב האחד טוען שרצו להחיל על עצמם חובות וזכויות אלה והאחר מכחיש.  ייתכן שבית המשפט יסיק כי במשתמע בחרו בני זוג  להחיל  על עצמם את החובות והזכויות .

התשובה היא אחת: הסכם כתוב ומפורש.

הבעיה: הרי לא ייתכן שכל קשר ולו הראשוני ובתולי ביותר ילווה בהסכם ובשיח זכויות וחובות לכשייכנס לשלב המגורים המשותפים.

אז  החל מאיזה פרק זמן?

ומה יהא על הספונטניות שבתחילת הקשר, גם במשך כמה שנים?

שאלות קשות ותשובות אין.