שלום לכולם .שמי טל  אפריאט ממושב קלחים ואני כלבנית טיפולית אני רוצה לשתף אתכם באחד מן הטיפולים שלי.

אחד ממקומות העבודה שאני עובדת בו ,זה בית אבות בדרום. אני עובדת שם גם פרטני וגם קבוצתי. כל המטופלים שלי בכיסאות גלגלים והם מאובחנים בדמנציה (אלצהיימר) ברמות שונות. יש בעיות מוטוריות לכולם ברמות  שונות.

במפגש האינטק הראשון שלי נאמר לי כי אחת מהמטופלות בקבוצה יש לה בעייה בגפיים העליונות.

היא מאד מטעה מבחינה רפואית הם באמת לא יודעים בדיוק את כל האבחנות הרפואיות  שלה.

כשהתחלנו את הטיפול הראשון ההיכרות ראיתי אישה כבת 76, אישה מקסימה וחייכנית יושבת בכיסא גלגלים כאשר ידייה מכונסות בתוך גופה ואצבעותיה מתקפלות ומתעקמות.

במבט ראשון יד ימין הייתה נראת על פניו כמשותקת ויד שמאל מתפקדת חלקית. בעבודתי עם הקבוצה אני משלבת את הטיפול גם עם הכלבים ובנוסף גם קלפים טיפוליים. כאשר המטופל צריך לבחור קלף הוא צריך להרים את הקלף ביד שמאל, היד שקרובה ללב. ובעבודה עם הכלב במתן פקודה הידיים בתנועה לכל הכיוונים תלוי בפקודה עצמה.

במפגש הראשון המטופלת בחנה אותי הסתכלה, התלהבה מהכלבים מאד והתרגשה. אני הנעתי לה את הידיים מכיוון שהייתי בטוחה שיש בעייה מוטורית חמורה. במפגש השני ביקשתי מכל המטופלים בקבוצה להרים את יד ימין וכולם הרימו כולל המטופלת שהייתי בטוחה שיש לה בעייה מוטורית. ביקשתי שירימו יד שמאל וכמובן כולם הרימו. חייכתי למטופלת והבנתי בין רגע שבעצם אין שום בעייה והכל תקין. ושאף אחד לא בדק האם בעצם יש בעייה או לא.

בישיבה המקצועית שלי הראשונה עם הצוות המקצועי של בית האבות העלנו את הנושא של הבעייה המוטורית של אותה מטופלת. חייכתי ושאלתי אותם, האם פעם ביקשתם ממנה להרים את הידיים למעלה. הם היו בשוק ושמחים בו זמנית הם אף פעם לא חשבו על זה ותמיד היו בטוחים שיש בעייה בגפיים העליונות. המראה החיצוני התטעה אותם.

זה שיתוף אחד מתוך הרבה שיתופים שיהיו בהמשך. 

יום שמח מלא חיוך לכולם.