היום שמתי את התאומות שלי בכתה א'.

שתיים קטנטנות, אותו גיל, אותו בית גידול

סטייט אוף מיינד שונה לגמרי...

האחת, הגדולה שלי, נקרא לה צילי, חייכה כל הדרך.

היא מוללה קווצות שיער בהתרגשות, לא הפסיקה

לדבר על כל החברים שהיא תפגוש,  

איפה היא תשב בכיתה ווואו כל הדברים

החדשים שהיא תלמד ואיזו גדולה היא וכיף - כיף - כיף.

השניה, הרגישה שלי, נקרא לה גילי,

נצמדה לפינה של האוטו, לא זזה מאמא לשניה,

והעיניים הגדולות והיפות שלה היו נראות כמו בריכות

רטובות במיוחד וכשהסתכלתי לתוכן ראיתי פחד אמיתי

מאיך יהיה ומה יהיה וכל החברים של הגן שעכשיו

הם של פעם ומה היא תעשה כל היום בכיתה

ובלי משחקים?

שתיים קטנטנות, אותו גיל, אותו בית גידול

סטייט אוף מיינד שונה לגמרי...

לא יכולתי שלא לראות את ההקבלה -

איך שני בעלי עסקים, שהעסק שלהם

באותו גיל, אותה רמת בשלות,

ונכנסים לארגון באותו רגע ממש,  

לאותה קבוצת נטוורקינג אבל מה?

בסטייט אוף מיינד שונה לגמרי.

האחד נכנס בהתרגשות, בעוצמה,

באנרגיות של להזיז הרים, לפגוש,

להכיר, לעשות, לייצר, לתת מעצמו,

לא להפסיק להתקדם,

מבין שאחרי כיתה א' באה כיתה ב'

מת לקפוץ כיתה, רואה בחזון שלו

את האוניברסיטה, מבין שאלו הם

השלבים הנפלאים של הדרך,

ולא מפסיק לחייך אותם

השני נכנס בחשש עצום, במבט מבקר,

בפה קצת קפוץ, בתחושה של 'מה פתאום

אני צריך לתת לאחרים כשאני צריך להזניק

את העסק שלי'. נצמד חזק למה שהוא מכיר

(לא משנה שהוא רק חלק מהעבר שלו), ונשאר

במשבצת הקטנה שלו, נוגע לא נוגע

בהזדמנות החדשה הזו שנקרתה לחיים

העסקיים שלו. ומה יהיה.

גם אם הילדים שלכם כבר מזמן לא בכתה

א', גם אם עוד אין לכם ילדים, גם אם אתם

חווים איתי ביחד את הרגע המושלם הזה

שבו הם נכנסים לכתה א',

תראו בעצמכם את אותם הילדים.

כי 1.9 זו התחלה.

צאו מהבית ברגל ימין לבית הספר הגדול

של החיים העסקיים ואל תשכחו -

כולנו לומדים באותו בית ספר,

אבל כל אחד ואחת מאיתנו בוחר, בשביל עצמו,

להיות צילי או גילי, זו או זו.  

החוויה הזו בידיים שלך. תנו לעצמכם

הזדמנות לקחת אותה בביס גדול של טוב.

שלום כיתה א'.