יובל טורג'מן
חוות דעת · 25.11.2008
ציקי היא מדהימה
אני משתתף בסדנת הכתיבה יוצרת שהיא עורכת, כעת אני אחרי המפגש הרביעי.
האמת שאף פעם לא כתבתי, אני איש של מספרים, אז באתי לעבוד על המילים ... והתוצאות
אין ברירה חייבים דוגמא
קבלנו דוח מתראפיסטית והתבקשנו להמיר אותו לכתיבה עבור ילדים - רצ"ב הדו"ח והכתיבה שלי
המלל בדוח:
היא ללמדה בבית ספר משולב בצפון תל אביב בית ספר שזו אחת ההתמחויות שלו – שילוב בין שומעים לכבדי שמיעה.
הילדה בגיל 12 לערך הגיעה על רקע קשיים חברתיים, האמא שלה היתה מודאגת שהיא לא נפגשת עם חברות, לא מבית הספר ולא מהשכונה.
הילדה גרה ברעננה, לכן בית הספר היה קצת מרוחק לה, אבל ההגיון של האמא היה שאם היא לומדת עם שומעים – היא תוכל לתקשר איתם גם בסביבה הביתית, ולא כך קרה. בהגיעה הביתה היא היתה מסתגרת עם עצמה ולא יוצאת. שאלתי מה המצב בבית הספר – והיא ענתה שגם בבית הספר הילדה מתרועעת בעיקר עם כבדי שמיעה או, בפעולות יזומות של הכיתה או בית הספר בהם עליה להשתתף.
קבלתי אותה לטיפול בקליניקה של לסלי בנתניה, הילדה הגיעה ברצון והתחלנו טיפול.
כיון שאני תרפיסטית באומנות, ובקיעה בשפת האומנות ניסיתי לתקשר עם הילדה דרך האומנות והעיניים בלי כל ניסיון לתקשר במילים.
בתחילה ציירנו לסירוגין – היא ציירה משפט ואני ציירתי משפט, לעיתים נתתי לה לצייר בעצמה, את מה שעולה על רוחה, תקשרנו בשפת הגוף והפנים, בלי לגלוש לשפה, כדי לתת לילדה תחושה מאד חזקה שאפשר לתקשר, ואפילו לעומק – דרך האומנות.
לקראת סיום המפגשים – היא הייתה רוצה לתופף על כלי הנגינה שהיו בחדר – ואני זרמתי איתה.
כך התנהלנו כחודשיים, אז הביאה הילדה את אחת החברות שלה גם היא כבדת שמיעה.
המלל בסיפור הילדים:
פעם בארץ רחוקה חיה לה ילדה, בעלת שיער שחור וגוון עור בהיר ומדהים
בכל מבט בילדה השלגייה, עלתה זעקה אודות סיפור בו ארץ ושמים זועקים
כך בקוטביות חיו להן אם וביתה, בהגדרות שונות לתפיסת המציאות של קולות וצלילים
אמה של השלגייה לפי המסתכלים הייתה עובדת מדברת ושומעת כך ציינו האנשים
והשלגייה, המתבגרת, שלא מזמן הגיע לגיל מצוות התבוננה בעולמם של אלו המתחזים
מעניין להקשיב להגדרת המתחזים, היא שלגייה חריגה מסתגרת וחרשת – אוף נמאס מהטיפשים
או אמרה לעצמה, אילו רק הייתי יכולה להעביר להם את הצלילים את מגוון הצבעים
רב ומר היה צערה זה של השלגייה, כי קשה היה לה להסביר למתחזים מה עשיר הוא עולמה המקסים
ואז כאילו ביקשה האם לכפות את עולמה, וזאת ממש ממש רק ממקום תמים
זעקו וכעסו המלאכים, הכיצד הארץ תבין את עולמם של גורמי השמים
אך האם החליטה את שלגייה לשלוח לעיר הרחוקה, שממנה מביטים למי הים העמוקים
ושלגיה שלנו הייתה כה שמחה, כי הבינה שמים הם תמיד מים בין אם הם בים או בשמים
ושם בעיר הרחוקה הגיע הפיה, שמה היה דנה, וממש בלי מילים הם תקשרו וציירו בערך כחודשיים
ביחד איירו משפטים, וניגנו על כלים והכל בשקט – כי אולי יש כאלה שכעת מאזינים
תודה רבה לציקי ולקוראים, וראוי שנזכור הפרשנות כמו הנבואה לעיתים גם היא ניתנת לשוטים.
אני משתתף בסדנת הכתיבה יוצרת שהיא עורכת, כעת אני אחרי המפגש הרביעי.
האמת שאף פעם לא כתבתי, אני איש של מספרים, אז באתי לעבוד על המילים ... והתוצאות
אין ברירה חייבים דוגמא
קבלנו דוח מתראפיסטית והתבקשנו להמיר אותו לכתיבה עבור ילדים - רצ"ב הדו"ח והכתיבה שלי
המלל בדוח:
היא ללמדה בבית ספר משולב בצפון תל אביב בית ספר שזו אחת ההתמחויות שלו – שילוב בין שומעים לכבדי שמיעה.
הילדה בגיל 12 לערך הגיעה על רקע קשיים חברתיים, האמא שלה היתה מודאגת שהיא לא נפגשת עם חברות, לא מבית הספר ולא מהשכונה.
הילדה גרה ברעננה, לכן בית הספר היה קצת מרוחק לה, אבל ההגיון של האמא היה שאם היא לומדת עם שומעים – היא תוכל לתקשר איתם גם בסביבה הביתית, ולא כך קרה. בהגיעה הביתה היא היתה מסתגרת עם עצמה ולא יוצאת. שאלתי מה המצב בבית הספר – והיא ענתה שגם בבית הספר הילדה מתרועעת בעיקר עם כבדי שמיעה או, בפעולות יזומות של הכיתה או בית הספר בהם עליה להשתתף.
קבלתי אותה לטיפול בקליניקה של לסלי בנתניה, הילדה הגיעה ברצון והתחלנו טיפול.
כיון שאני תרפיסטית באומנות, ובקיעה בשפת האומנות ניסיתי לתקשר עם הילדה דרך האומנות והעיניים בלי כל ניסיון לתקשר במילים.
בתחילה ציירנו לסירוגין – היא ציירה משפט ואני ציירתי משפט, לעיתים נתתי לה לצייר בעצמה, את מה שעולה על רוחה, תקשרנו בשפת הגוף והפנים, בלי לגלוש לשפה, כדי לתת לילדה תחושה מאד חזקה שאפשר לתקשר, ואפילו לעומק – דרך האומנות.
לקראת סיום המפגשים – היא הייתה רוצה לתופף על כלי הנגינה שהיו בחדר – ואני זרמתי איתה.
כך התנהלנו כחודשיים, אז הביאה הילדה את אחת החברות שלה גם היא כבדת שמיעה.
המלל בסיפור הילדים:
פעם בארץ רחוקה חיה לה ילדה, בעלת שיער שחור וגוון עור בהיר ומדהים
בכל מבט בילדה השלגייה, עלתה זעקה אודות סיפור בו ארץ ושמים זועקים
כך בקוטביות חיו להן אם וביתה, בהגדרות שונות לתפיסת המציאות של קולות וצלילים
אמה של השלגייה לפי המסתכלים הייתה עובדת מדברת ושומעת כך ציינו האנשים
והשלגייה, המתבגרת, שלא מזמן הגיע לגיל מצוות התבוננה בעולמם של אלו המתחזים
מעניין להקשיב להגדרת המתחזים, היא שלגייה חריגה מסתגרת וחרשת – אוף נמאס מהטיפשים
או אמרה לעצמה, אילו רק הייתי יכולה להעביר להם את הצלילים את מגוון הצבעים
רב ומר היה צערה זה של השלגייה, כי קשה היה לה להסביר למתחזים מה עשיר הוא עולמה המקסים
ואז כאילו ביקשה האם לכפות את עולמה, וזאת ממש ממש רק ממקום תמים
זעקו וכעסו המלאכים, הכיצד הארץ תבין את עולמם של גורמי השמים
אך האם החליטה את שלגייה לשלוח לעיר הרחוקה, שממנה מביטים למי הים העמוקים
ושלגיה שלנו הייתה כה שמחה, כי הבינה שמים הם תמיד מים בין אם הם בים או בשמים
ושם בעיר הרחוקה הגיע הפיה, שמה היה דנה, וממש בלי מילים הם תקשרו וציירו בערך כחודשיים
ביחד איירו משפטים, וניגנו על כלים והכל בשקט – כי אולי יש כאלה שכעת מאזינים
תודה רבה לציקי ולקוראים, וראוי שנזכור הפרשנות כמו הנבואה לעיתים גם היא ניתנת לשוטים.
