רכשתי את ספר השירים "מקץ שעות" של רוית גרוסמן דוד וקראתי את כל השירים ברצף פעמיים, כי הקריאה הראשונה ממש ריגשה אותי ונגעה עמוק בלבי, שממש נרעד. בשיריה רוית מביטה באומץ ובהעזה, ישירות אל מחוזות של אובדן וכאב ובמעשה אמנית, הופכת את חומרי חייה, לביטוי מלא עושר רגשי ורוחני. הספר עדיין מונח ליד מיטתי, כמקור השראה ואף נחמה, בימים מורכבים ולא קלים. אני מחכה לסדנה של רוית ביוני, אליה נרשמתי בציפייה לעוד פתיחה של ערוצי היצירה במילים.
ולפני כן, בעיצומם של ימי מלחמת איראן השניה, רוית גרוסמן דוד פתחה לנו צוהר לסדנאות הכתיבה שלה במיני סדנה שהיתה טעימה שגירתה היטב את ערוצי היצירה ושיחררה מתוכי, בעזרת תרגילים פשוטים, נגישים וחכמים (לא מתחכמים!) מילים, שרגע לפני כן לא ידעתי שהן רק מחכות לצאת אל הנייר. תודה, רוית, על ההזמנה הזו להתחבר ולחבר.