בתהליך העסקי שאני עוברת,

נשאלתי בפגישה האחרונה שאלה-

מה הקשר בין תחומי ההתמחות שלך?

"לא הבנתי", עניתי.

השאלה היתה בעצם-

למה או האם נכון לי עסקית להתמחות *גם* באורטופדיה וספורט ו *גם* בילדים.

על פניו, אין קשר בין ההתמחויות.

בתכלס, יש קשר, החשוב ביותר שבונה אותי כמטפלת, והוא- אני בעצמי.

הגעתי להחלטה שאני הולכת ללמוד להיות מטפלת באופן רשמי, אחרי שכל חיי עסקתי בטיפול באנשים באופן כזה או אחר. 

וכך בעצם אני אוספת תחומים בהם אני מתמקצעת יותר, באמצעות אבני הדרך של חיי, התחומים שגורמים לי להבין לעומק את מה שאני טובה בו ורוצה להעניק לעולם.

אני ספורטאית בנשמה, תמיד הייתי. כל שנות ילדותי והתבגרותי התעמלתי התעמלות קרקע, בצבא ולאחר מכן עברתי לריצות ותמיד שילבתי יוגה, פילאטיס ומה לא. אפילו היום שקצת זנחתי את הריצות הארוכות לטובת עוד שעת שינה בבוקר, הספורט הוא שמרגיע אותי ואליו, או דרכו, אני בורחת ונטענת.

וילדים?

כל חיי סבבתי וסבבו סביבי ילדים. 

מהיום שגפן נולדה ואחריה צמודצמוד גם גל, היה לי ברור שאני מעמיקה בנושא- גם כמטפלת ולא רק כאמא. 

מה גורם להן להרגיש טוב יותר, מה הן צריכות ממני מדויק יותר, איפה לשחרר ולתת להן לעשות טעויות. 

אז היום אני גאה להגיד שהחוט המקשר בהתמחויות הקליניקה שלי הוא לגמרי אני, הלכתי ולמדתי ממומחים ומנוסים ולא מפסיקה ללמוד עוד בכל הזדמנות.

אני עוזרת לספורטאים להרגיש טוב יותר כדי להמשיך ולהתקדם להישגים ושיאים חדשים.

אני עוזרת לילדים ולהוריהם להיות נינוחים, רגועים יותר וכאובים פחות.

אני מטפלת מתוך הבנה מעמיקה מה עובר על המטופלים שלי,

בדיוק כמו שהייתי מצפה שיטפלו בי.

ובתמונה- ילדה בעגלה, ילדה בבטן והספורט שמשמח את הלב