זן מסטר סואנג-סאן עודד את תלמידיו לעשות פשוט את מה שהם עושים.
הוא אמר "כאשר אתם אוכלים, רק תאכלו. כאשר אתם קוראים, רק תקראו".
פעם אחת תלמיד תפס את סואנג-סאן קורא עיתון בזמן האוכל. אמר לו סואנג סאן: "כשאתם קוראים עיתון ואוכלים, רק תקראו ותאכלו".

מהו זן?
בפשטות: זה להיות כל כולך אחד עם העשייה. למשל, כאשר אתה אוכל, כל כולך בהווית האכילה- אתה מודע לריח ולטעם של האוכל. כשאתה מקשיב לחבר, אתה כל כולך בהקשבה, לא מפרש, לא משנה, לא מתקן את דבריו אלא אך ורק מקשיב.
לכן בזן יש פתגם ידוע: "כשאתה יושב- שב וכשאתה הולך- לך, אך מעל הכל אל תהסס!".

התודעה שלנו מפוזרת לכל עבר- עסוקה באתמול, עסוקה במחר. תפקידנו להחזירה הביתה, להחזירה למקום שבו אנו נמצאים רגע אחרי רגע.
בזמן נהיגה- רק תנהגו, ובזמן עבודה- רק תעבדו, אל תביאו חלומות לנהיגה ואל תביאו את הבית לעבודה.

כאשר אנו טוטאלים בזמן העשייה אנו חווים שאין הפכים- אין סובייקט, אין אובייקט, אין פנימי, אין חיצוני. חוץ ופנים הפכו אחד, אנו וכל היקום אחד- מעולם לא נפרדנו. בזן אנו קוראים לזה "המוחלט".
קל לומר אך קשה לבצע. כשאנו אוכלים מזון, או קוראים ספר או הולכים ברחוב, אנו לא תמיד נהיים מודעים במאה אחוז לפעולה הנעשית. כמה פעמים סיימנו לקרוא עמוד בספר ומצאנו את עצמנו לא זוכרים מה קראנו? מחשבות באות והולכות שוב ושוב ואנו מוצאים את עצמנו נצמדים למחשבה או דוחים אותה.

כמה אנו פועלים "באוטמט"?
כמה אתם ערים למה שאתם עושים?
מה דעתכם?