גואו דזה אי היה ראש ממשלה בתקופת טאנג, הוא היה בודהיסט נלהב ולמד בענווה אצל מורה זן מפורסם. יחסי קירבה היו בין השניים ולא היה צורך במילות   נימוסין ביניהם.

יום אחד ערך ראש הממשלה את ביקורו היומי אצל המורה, ושאל   אותו: "מורי, איך מסביר הבודהיזם גאווה  ?  "

בשמעו זאת, הכחילו פתאום פני   המורה ובנימה של בוז עמוק אמר לראש הממשלה: "על מה אתה מדבר, ראש כרוב שכמוך?  "

ראש הממשלה נדהם מהתגובה הבלתי צפויה וכעס גדול עלה בו .

אז חייך המורה ואמר: "ראש הממשלה, זאת גאווה!"

האגו הוא שורש הסבל,אגו משמעותו להיות,לראות,לתפוס את עצמך נפרד מהעולם, מהאחר כשאנו חושבים שאנו נפרדים מהאחר יש לנו מקום לחשוב שאנו טובים או רעים יותר מאחרים, צודקים או טועים מול אחרים, מתנשאים או נחותים ועוד.

עוצמת הכאב, האי-נוחות, הסבל שאנו חווים תמיד תלויה בהתנגדויות שלנו למציאות.

קורה משהו במרחב שלנו, בסביבתנו למשל הבוס ביקש מאיתנו לעשות משימה לא קשורה לעבודתנו או קיבלנו הודעה שבחודש הבא יפטרו אותנו מהעבודה.

מייד באותו הרגע אפילו במחשבות אנו רוצים לשלוט, לשנות, להפוך את החוויה לדבר אחר,דבר שיתאים לנו.חשוב להבין שהתנגדות למציאות או התאמה של המציאות אליי תמיד תלויה בהזדהות שלי.

איך אני תופס את עצמי?, מה אני חושב עליי?, מי אני?.

ככול שאני ניצמד לדעותיי,למה צריך להיות?, מה הדרך הנכונה, הצודקת?,ואיך דברים צריכים להיות?,ככול שאנו אוחזים בכך אנו סובלים יותר.

ככל שאנו מסוגלים לקבל, לכבד, להכיל, להתמסר יותר לרגע הנוכחי,כך אנו משתחררים מדעותינו, משתחררים יותר מכאב, מאי - נוחות ומסבל זהו החופש מהגאווה, החופש מאגו.

המאמר הוא פרי לימוד של מורי הדרך שזכיתי ללמוד מהם. אני מוקיר להם תודה על הלימוד, האהבה והחמלה.